מסיבת חנוקה בגן של המתוקה

"קלינמן, מזכירה לך שמחר יש מסיבת חנוכה לקטנה בגן.

אני מציעה שתכין את כל מה שצריך כדי שלא יהיו סיפורים כמו בפעם שעברה..."

"מסיבה בגן!!!1" "מסיבה בגן!!!1" "מסיבה בגן!!!1" "מסיבה בגן!!!1" ההודעה הבהבה מיידית בחמ"ל ואני עברתי לכוננות סופגניה, כוננות רמה אחת מתחת לכוננות העל ("הוא עשה לי").

מבלי לבזבז זמן ניגשתי למגירת האוצרות החשמלית והתחלתי בחיפושים, שוב שאלתי את עצמי (בפעם המי יודע כמה) בשביל מה אני צריך את השעון שקיבלתי לבר מצווה (שיהיה, אולי פעם בכל זאת נצטרך) ולאחר פשפושים מרובים מצאתי ושלפתי את עשרת המטענים לסוללות (אני חושב שאת המצפן שמכיתה ג' אפשר כבר לזרוק).

אני עובד רק עם סוללות NRBGGFX$$#$SDSDG, סוללות שלפי המוכר בחנות: "אין, אין עליהן".

חיפושים נוספים במגירה (שכללו מספר דפיקות לב מהירות) הובילו למסקנה שנשארתי השנה רק עם 37 סוללות (ושהסוסי שמלווה אותי מהמעון איבד עוד רגל, סוסי המסכן...) ושכדאי לגשת לחנות בהקדם לקנות מספר סוללות נוספות ליתר בטחון.

ראשית, הכנסתי את הסוללות שהעלתי בחכתי למטענים והתחלתי לפזר אותם ברחבי הבית. 

סדר העדיפות הוא ברור ולכן מבלי להניד עפעף ניתקתי את המקרר מהחשמל והכנסתי לשקע שהתפנה מטען. לא נורא, לילה אחד המקרר לא יעבוד, הרי מחר יש "מסיבה בגן!!!1".

מיד לאחר מכן, כמי שעובד בצורה מסודרת, התיישבתי בזריזות ברכב ונסעתי לקנות 14 קלטות חדשות למצלמת הוידאו (הלא דיגיטלית), 290 דקות כל אחת, לא ייתכן שנגיע למצב בו נפספס ריקוד כלשהו של המתוקה הקטנה.

המוכר בחנות אמר שיש לו במלאי רק 7 קלטות מהסוג הנדרש, לכן לא נותרה לי ברירה אלא לקנות עוד 10 קלטות של 60 דקות בלבד.

כשחזרתי הביתה שלפתי את שכפ"ץ הצילום, הכנסתי קלטות לכיסים, שפצרתי את המצלמות, בצעתי מספר צילומי נסיון והנחתי את כל הציוד תחת אבטחה כבדה (על השולחן בסלון) לקראת יום המחרת.

 

o-k

 

"כל הילדים לשבת במקומות ולהניח את הדרבוקות, הסרטים והקסילופונים מתחת לכסאות, ההורים מתבקשים לשבת מאחורי הילדים."

 

אני מזמן כבר ויתרתי על העונג שבישיבה על כיסא בגובה דשא, במיוחד כשיש לי תירוץ מוצלח שאני ב"תפקיד".

היות והגענו בדיוק בזמן, הקדמנו, מה שכרגיל איפשר לנו לבחור לשבת ולעמוד ממול לקטנה על מנת שנוכל לצפות בה ולצלם אותה בלי שום בעיות (ולא כמו בפעם הראשונה שלנו כשהיינו הורים מתחילים וראינו אך ורק את הגב של הבכור).

אשתי פתחה בסדרת תמונות מקדימה במצלמה הדיגיטלית, מצלמת את המתוקה במספר פוזות מלאכיות חלקן בשיתוף פעולה של הגננת הלחוצה.

אני כמובן התמקמתי בנקודת הצילום הטובה ביותר מעל שורת הכסאות הראשונה והפעלתי את מצלמת הוידאו מוכן ומזומן להנציח כל רגע זוהר במסיבה שאו טו טו (שעה שעתיים) הולכת להתחיל.

"קלינמן, למה המצלמה כבתה? כבר הלכו הסוללות?" שאלה הזוגה.

"לא יודע..." עניתי.

"...וזה גם לא משנה!"

מיד שלפתי משקיק החירום שתי סוללות NRBGGFX$$#$SDSDG חדשות והחלפתי בזריזות עם הסוללות הישנות. כמובן שאת הסוללות הישנות הכנסתי לשקיק השני (האדום) כדי שלא תתערבבנה להן בטעות עם הסוללות הטעונות.

 

 

 

אין כמו עונג של הורים שצופים בחיוך איך הילד שר שירים שהגננת טפטפה לאוזניו בשלושת החודשים האחרונים בחזרות אינסופיות.

"נאאאר ליהי, נר לי, נאאאר לי דאקיק...", כמובן שכולנו הצטרפנו לשירה עם הילדים, מוחים דמעה נסתרת כשהקטנים מפזזים עם נרות חשמליים במעגלים מקסימים.

באופן "מפתיע", בדיוק בשלב זה של המופע מצאתי את עצמי מחליף בפעם החמישית סוללות במצלמה הדיגיטלית ביד אחת ומרים את מצלמת הוידאו גבוה עם יד שמאל כדי שתקלוט את הפירוטכניקה של הקטנה. 

לא מבין איך סוללות NRBGGFX$$#$SDSDG זייפו באירוע, וזאת לאחר שהחלפתי אותן ע"פ המלצת המוכר המפורשת במקום 20 הסוללות הקודמות מסוג GPPG תוצרת סין שהיו לי.

בכל אופן לאשתי זה לא ממש שינה והיא סימנה לי בעיניים שאם עוד פעם היא תצטרך להחליף סוללות במצלמה היא תחליף גם אותי... (סתם, סתם, יש ביננו רק אהבה).

כשהחזרתי את מצלמת הוידאו לטווח העין צנח ליבי בקרבי, כמובן ששמרתי על ארשת פנים רצינית ורגועה, אבל על צג מצלמת הוידאו הבהבה ההתרעה שהנה הנה הסוללה הולכת ומתרוקנת.

החלטה מהירה הובילה אותי למסקנה שאין ברירה ומיד שלפתי את פק"ל החירום ורצתי לכיוון הכניסה שם צדו את עיני שקע נכסף.

חמש דקות לאחר מכן הצלחתי להוריד שני ראשים עם כבל החשמל (תגידו אנשים לא לימדו אתכם להגיע בזמן? ממתי מאחרים למסיבה כזאת חשובה חצי שעה אחרי הזמן?) אבל חוץ מזה וממספר הורים נחמדים נוספים שאני לא מבין למה הם החליטו לעמוד דווקא שם ליד הדלת (אולי בגלל שלא היה מקום אחר), אני וחמשת האבות שהצטרפו אלי לאחר מכן, הצלחנו לסיים לצלם את כל האירוע ללא תקלות נוספות.

חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים, ואני הרגשתי שעמדתי במשימה בכבוד, יש תיעוד!

 

o-k

 

מישהו חכם שאינני זוכר את שמו אמר פעם: "אנחנו זוכרים מהאירועים את התמונות שצילמנו בהם", ואילו אני מוסיף: "אנחנו זוכרים מהאירועים את הפאשלות שקרו לנו עם התמונות שניסינו לצלם".

חנוכה שמח לכולם והצלחות 

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 13/12/2006 16:45, בקטגוריות ילדודס, ש שמ שמח, אופטימי
25 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של o-k ב-20/12/2006 16:57

---