אבל אני רוצה להיות שם!?
לפני מספר חודשים הנושא החם בישרא היה "דלתות מסתובבות". כמו בסרט, גם כאן הבלוגרים בחרו צומת החלטה בחייהם וכתבו איך לדעתם הם היו נראים אם הם היו בוחרים אחרת.
כמה פעמים שאלתי את עצמי את השאלה הזאת.
כמה פעמים שאלתי את עצמי את השאלה הזאת.
כמה פעמים שאלתי את עצמי את השאלה הזאת.
טוב נראה לי שהבנתם , הרבה פעמים.
נינה הזכירה לי את הנושא וגם המי ההיא סובלת ממנו והנה שוב אני מוצא עצמי דש בו.
 
לכל אדם יש נקודת התחלה שלא הוא החליט עליה.
לא החלטתי מי יהיו ההורים שלי.
לא החלטתי מה יהיו היכולות שלי.
לא החלטתי איך אראה.
לא החלטתי באיזה מיקום גיאוגרפי אוולד.
וכו'.
וכו'.
 
גם כשאני כבר ברשות עצמי החלטות שלי מוגבלות לצמתי החלטה.
אני מחליט היכן אלמד, אבל אני מוגבל בבחירת המורים/המרצים/הרבנים שלי, חברי ללימודים ומבני הלימודים.
אני משתדל לשרת ביחידה מסויימת אבל גם אם אני מצליח להשיג את בחירתי אני מוגבל בבחירת חברי לנשק ומפקדי.
אני מחליט היכן אעבוד, אבל אני מוגבל בבחירת חברי לעבודה והבוסים שלי.
אני מחליט עם מי אתחתן, אבל אני לא בוחר את החמות!!!1 {מזל שהיא לא קוראת כאן  [סתם, סתם יש לי חמות נהדרת (זה למקרה שתספרו לה... )]}.
 
ועכשיו, הפסקה מתודית. אנא צפו בסרטון האגדי "אני רוצה להיות שם" של רחוב סומסום (03:22 דקות).

 
ובכן, לאחר שנזכרנו שאפשר גם אפשר ללמד פרספקטיבות במרחב באופן חווייתי ומעניין, אני רוצה להביע את דעתי שהבנת מציאות המרחב דומה מאוד גם בהבנת פרספקטיבת מרחב הזמן והבחירה.
 
האדם מחפש משמעות.
האדם מחפש מסגרות שיכילו את המשמעות שבחר.
האדם מהרהר ומערער על המשמעות שבחר.
הרהורים וערעורים טובים כשהם באים כביקורת עצמית ורצון להתקדם, להשתפר ולהתעצם אחת לתקופה.
מדי פעם, כשמהרהרים, בין אם על בחירות גדולות ובין אם על בחירות קטנות, אזי צריך גם לזכור ש:
פעמים רבות ה"שם" שאני רוצה להיות בו הוא "כאן" ועכשיו והכל תלוי בי - אם אין אני לי מי לי.
פעמים רבות ה"שם" שההוא נמצא בו זהו "שם" שנראה בעל נצנצים אבל ממש ממש לא מתאים לי - הדשא של השכן ירוק יותר.
פעמים רבות אני אגלה שכל המאמץ שעשיתי כדי להיות "שם" הוא רק כדי לגלות שנשארתי "כאן"...
תמיד אני אשאר "כאן" והוא יהיה "שם" וזה מצויין כי אני זה אני והוא זה הוא.
אני לא אומר שלא להתאמץ, אני כן אומר - מודעות. מודעות למי שאני, מודעות ליכולותי והשלמה ושמחה בכוחותי.
 

o-k

 

ובנימה אישית.

בחרתי כמה וכמה בחירות "חשובות" בחיים ואני לא מתחרט עליהן. הבחירות הללו עיצבו אותי להיות מי שאני.

אם פעם עוד הייתי מהרהר מה היה קורה אם הייתי מתעקש להתעסק במוסיקה כמקצוע, היום כשאני רואה כיצד התחום המקצועי הזה נראה, אני שמח שאני לא מוציא את פרנסתי ממנו ומתפלל שאזכה לצור את יצירותי ב"תמימות" הכי בריאה שאוכל.

מעבר לכך ולמרות התסכול של חוסר ההתקדמות בתחום המוסיקאלי, ברור לי לחלוטין ששיר שאני יוצר ומקליט היום הוא הרבה יותר בשל ונכון מאשר הוא היה לפני מספר שנים (ולא, אני לא רוצה לחכות עוד 20 שנה, אני חושב שעכשיו הפרי כבר מספיק בשל).

אני מאמין שהבורא מכוון את מעשינו ולכן אם למרות המאמצים לא זכיתי במשאלה מסויימת, ברצון מסויים, הרי שגם אם לא תמיד אני מבין למה זה בכאן ובעכשיו, הרי לכשאגיע לשם יתברר לי שזאת היתה הבחירה הטובה ביותר בשבילי.

לכן, אני משתדל ומתאמץ לפעול ע"פ מה ששכלית נראה לי הכי טוב אבל יודע שלא תמיד אזכה לראות את הדברים כפי שציפיתי, אבל מה שאזכה לראות יעשה אותי הרבה הרבה יותר אני.

 

התפלספות משהו לקראת הסוף, אני מקווה שהחזקתם מעמד.
 
הצלחות
 

o-k
 
שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 15/3/2007 12:39, בקטגוריות פה ושם, אופטימי, שחרור קיטור
42 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של o-k ב-29/3/2007 17:53

---