סה"כ רציתי להחליף שמירה
מוצ"ש הגיע ושבוע חדש נכנס לו בדלת ביתנו.
"קלינמן, אתה זוכר שמחר יוצאים עם כל המשפחה לחופשה, נכון?" שאלה הזוגה.
"בטח, בטח זוכר" אמרתי בקול רם וצלול תוך שאני מגרד החוצה את הזכרון שהתחבא לו מתחת ל"עניינים החשובים ביותר" שליוו אותי במשך השבוע שעבר.
"ובכן ובכן, בוא נראה מה יש לעשות.
תיק? יש!" אשתי אירגנה.
"אוכל? יש!!" זוגתי תקתקה.
"המממ.. משחקים ושאר אביזרי ים? יש!!!" הקודקודית שיפצרה.
"אה! נשאר לי רק להחליף את השמירה ביום שני בלילה, קלי קלות!!!1"
שלפתי את רשימת השמירה שהשכלתי לשמור לטובת הפעילות הנ"ל ובקלילות התחלתי לעבור על שמות השומרים בשבוע שלאחרי.
 
"הלו, אמסלם? מה המצב אחי, זה קלינמן.
אה? אתה יודע זה שיושב לידך בתפילה והילד שלו עובר לך בין הרגלים הלוך ושוב ולא נותן לך להתרכז בתפילה.
מה קורה? הכל טוב?
אני רואה שאתה שומר משמרת שניה ביום ראשון הבא, רציתי לשאול אם אפשר להחליף איתך במקום יום שני הקרוב?
יוצא למילואים?! תותח! תודה בכל מקרה ושיהיה בהצלחה ובקלות"
 
אוקיי, אמסלם אאוט הרב אין.
 
"שלום כבוד הרב, רציתי לשאול אם יהיה אפשר להחליף עם הרב שמירה שני במקום שלישי הבא?
הרב כבר החליף עם מישהו, תודה רבה אני אתקשר אליו."
 
טייטלבויים, טייטלבויים... הנה הטלפון שלהם, משה ונורית, מזל שלפעמים צריך להחליף שמירה ככה מכירים גם את השמות הפרטיים של האנשים.
 
"הלו טייטלבוים, מה שלומך? רציתי לשאול אם אפשר להחליף איתך שמירה ביום שני?
אתה לא יכול? יש לך שתי חתונות באותו ערב?
לא סיפרו לך שלא רוקדים על שתי חתונות?
סתם סתם, שיהיה רק בשמחות."
 
בשלב זה של החיפושים, התותחית כבר גמרה להשכיב את הילדים, לתלות כביסה, לכסח את הדשא, להשקות את הפילים ולעשות 3 פעמים סנפלינג באוורסט (טוב בסדר, רק פעמיים...)
 
גירדתי קשות את פדחתי וממש ממש לא נכנסתי לפאניקה, "זאת רק שמירה יש עוד מספיק אנשים שישמחו לעזור" מלמלתי לעצמי את מנטרת העידוד והרמתי עוד טלפון.

 
"הלו מוטי מה העניינים?
אתה לא יכול?
איך אתה יודע מה רציתי לשאול?
הודיעו בכריזה של הישוב?!
טוב, אתה יודע, מצב חירום.
אז אתה בטוח שאתה לא יכול?
אתה חוזר הביתה דקה לפני השמירה, הבנתי.
אתה אומר שאם אני אתקע בלי מחליף שאני אתקשר אליך.
תודה תודה, אל תדאג אני בטוח שלא יהיה צורך."
 
"יוסי, מה קורה?
הבנתי, כן כן, בטח בטח, אם אני אתקע אני אתקשר אליך, תודה."
 
חצות לילה הגיע ומצא אותי מנסה כוחי בסמסים ליליים, הרי מי שהלך לישון בטח כיבה את הנייד שלו ואם לא, אז, אז זה מצב חירום!
סמס לדודי: "שבוע טוב דודי אולי תוכל להחליף איתי שמירה במקום ביום חמישי ביום שני?"
סמס לנוסבאום: "שבוע טוב אולי תוכל להחליף איתי שמירה?"
סמס לרבינוביץ': "שבוע טוב תוכל להחליף שמירה?"
סמס ליאיר: "שבוע להחליף?"
 
טוב, הגיע הזמן ללכת לישון, מקסימום מחר על הבוקר אני אתפוס מישהו ממשכימי הקום שלא יצא לחופשה.
מבט אחרון על הנייד, אין סמס תגובה.
נו שוין, לילה טוב.
כמובן שבאותה השניה נכנסות להן תגובות.
תשובה מדודי: "אני שומר משמרת אחת לפניך."
תשובה מנוסאום: "אני שומר משמרת אחת אחריך."
ככה זה כשיש שומרים בשכר בישוב .
 
בוקר בא לעבודה, בוקר בא נמצא מחליף לשמירה.
בכוחות מחודשים, מיד בסיום התפילה, לקחתי לידי את רשימת השמירה ובחיל וברעדה חייגתי.
"הלו, נוחי מה המצב?
תבדוק בעבודה ותחזור אלי? אוקיי תודה רבה."
 
"הלו ניסים, בוקר טוב.
אולי? אז מתי תדע? מחר בצהריים? דקה לפני השמירה?
אוקיי, אני אשמח לשמוע ממך."
 
רגע רגע, היתה לי ממתינה.
מעניין מי זה? אה, נוחי! בטח התקשר להגיד שזה בעייתי, טוב נחזור אליו ונשמע.
 
"הלו? כן נוחי, תודה שחזרת אלי.
אני מבין שזה בלתי אפשרי.
להתקשר אם אני את...
אתה יכול?
..."
 
אבן נגולה מעל ליבי ופינתה מקומה לאחרות שיתגלגלו להן על מקומה .
 

o-k

רק רגע, שניה, יש לי שיחת טלפון.
"הי מאיר, מה נשמע תותח?
להחליף שמירה?
תשמע, זה קצת בעייתי כי אני צריך להשקות את הדשא אבל אם אתה נתקע אל תהסס להתקשר אלי..."

o-k

 
שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 7/8/2007 16:39, בקטגוריות פה ושם, זכרונות, אופטימי
47 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של עבריה ב-23/8/2007 23:21

---