כמה חזק הוא כוחו של הדמיון. היכולת האנושית לדמות דבר מתוך דבר ולהמציא אירועים שלא היו ולא נבראו פשוט מפליאה. לא משנה אם מדובר בספר חדש של הארי פוטר, בשיר על אהבה נכזבת או במחזה על ההוא שלא ידע לשתוק.
אינסופי ומקיף הוא הדמיון האנושי.
הבעייתיות מתחילה כאשר הקורא / מאזין / צופה מזדהה עם המסר ומאמץ אותו פנימה כאמת המוחלטת שלו.
האם בדור שבו קיימות כל כך הרבה טלנובלות בהן בכל 10 דקות ההוא זורק את ההיא וההיא מנפנפת את ההוא (וזאת כאשר שניה לפני כן הם היו מאוהבים עד התנוכים ונישאו לעולמי עולמים) אפשר לחנך בקלות לזוגיות ואהבת אמת?
האם בדור שבו הכוכב נולד עכשיו ומיד ומיליונר הוא מי שעונה על 10 שאלות, אפשר לחנך בקלות לעבודה מאומצת לאורך זמן?
קל לנתק בין עולם של פנטזיה וקסמים ולדעת שהוא כולו דמיון שאיננו מחובר למציאות (ובכל זאת גם עולם זה מחלחל בנו פנימה), אבל דוקא רומן רומנטי יכול לעצב דעה שתייצר כעס בין זוגי (כי איך יכול להיות שהגיבורה מביאה לו פרחים כל יום ומטביעה אותו במתנות ואשתי לא קנתה לי אפילו חרצית אחת...
)
עוד יותר קשה לצפות דרך פילטר בדיווח חדשותי המלווה בפרשנות, מתוך ידיעה שכמעט כל אירוע ניתן להציג באור "אובייקטיבי" שלילי או חיובי.
הנה דוגמה "אקטואלית", "הצד השני של הסיפור":
לא לחינם מרבית בתי הספר ה"דתיים" אינם מתחילים ללמד את תלמידיהם את חומש בראשית, אלא מפרשת "לך לך". אירועי בראשית ואירועי פרשת נח הינם אירועים שאינם מעולמנו, אירועים שאינם שייכים במציאותנו פשוטו כמשמעו.
האם באמת ניתן להבין כיצד נברא הזמן ע"פ פשט? גם המעמיק בסוד הבריאה יקשה בכך מאוד.
כיצד יכול אדם שחי עד 120 להבין במלואה מציאות בה אנשים חיו מאות שנים ללא מחלות?
כיצד יכול מי שמכיר את מציאות הטבע של ימינו להבין מציאות שבה החיות היו מחוברות במאת האחוזים לאנושות והושפעו ממנה באופן ישיר?
הסרטון הנ"ל חזק ויפהפה כיצירה אבל לחלוטין איננו מהווה את קביעת כותרתו: "הצד השני של הסיפור".
ע"פ המקורות גם החיות חטאו.
כלומר, אם יוצרי הסרטון היו מנסים להציג את המציאות ע"פ המקורות, היה עליהם להציג חיות הרוצחות מתוך תאוות הרג, חומדות את שאינו מינם וכו'.
כמה קל להזדהות עם הסרטון, כמה שהוא מדבר לליבנו חובבי החיות, כמה שהוא לא מייצג נכון את המציאות.
אף אחד לא אמר לנו לקבל אותו כפשוטו ובכל זאת...
סרטון זה הוא רק דוגמה אחת מני רבות לכוחה של יצירה והשפעתה עלינו, השפעה שלא תמיד אנחנו אומדים כראוי.
הצלחות 