פיתוח קול III
הרבה זמן לא עדכנתי, לא שאין מה לכתוב, להיפך, החיים רצים רצים ומשתדלים להספיק בהם כל כך הרבה. כמה כוחות צריך לאסוף, כמה תפילות צריך להתפלל.
כשבאתי לכתוב את הפוסט היה ברור לי לחלוטין שהבלוג לפחות בן שלוש ולתדהמתי כשבדקתי את ההסטוריה גיליתי שהוא רק בן שנתיים .
כפי שכתבתי לפני כשנה, המטרה המקורית של הבלוג היתה למצוא מקום בו אוכל לכתוב את תולדות אלבום השירים שלי המתרקם לו מזה שנים ומתוך כך נסחפתי עמוק עמוק אל תוך העולם המרתק של הבלוגוספירה וההתבטאות בכתב.
אז הייתי אופטימי שהנה הנה כבר נגמרת העבודה והנה אוכל לא רק לכתוב בנושא, אלא גם להשמיע ולהציג את החומר קבל עם ועדה ולפרוע קבלות, לא להיות רק מי שמדבר וכותב ולא מציג שום דבר.
אבל בורא עולם מגלגל את עולמו בחכמה, וכיום לאחר כמעט 8 שנות עבודה של עליות וירידות על האלבום, אני מודה לו מעומק הלב שהאלבום לא יצא כשחשבתי שהוא צריך לצאת.

 

 

אני גם מודה לו שהוא הוביל אותי לכתוב את הבלוג הזה, כי בזכות הבלוג הזה שפכתי את שהיה בראשי ל"נייר" המחשבות והרגשות, והן נרקמו להן למילים ברורות של מסגרת צרופה, מסגרת שמחייבת הכתיבה, מסגרת ממקדת ומבררת. לכך הצטרפו תובנותיכם החכמות שליוו אותי בדרכי, והובילו אותי להבין עד כמה המעשים הם בידיי. עד כמה צריך להתאמץ ולהשקיע והשם יעשה הטוב בעיניו.
ככלל, ראויה לציון התופעה שצפיתי בה בלא מעט בלוגים, והיא עד כמה יש בה בכתיבה תרפיה, עד כמה היא יכולה להעצים את כותבה ולתת בידו כלים להתקדם הלאה.
בעקבות כך ומסיבות נוספות, לפני קצת פחות משנה נכנסתי שוב לריצת מרתון, התחלתי ללמוד שוב פיתוח קול בפעם השלישית בחיי, והפעם בידיעה שצריך לרוץ לטווח רחוק כדי לראות תוצאות מספקות.
החלטתי שאני הולך עם זה "עד הסוף", בכל העקשנות, הווי אומר מוצא מורה ברמה גבוהה, הווי אומר מתייצב לשיעור כל שבוע למרות העלות הכספית (ויש עלות) ולמרות המרחק ממקום העבודה.
כיום, בפרספקטיבה של שנה, אני יודע שזה אכן היה שווה את המאמץ.
הקול הוא כלי נגינה לכל דבר. כולנו יודעים כמה שנים משקיע נגן כדי להגיע לדרגת יכולת ראויה, ההבדל היחיד בכלי הנגינה הנקרא קול היא הקרבה האינטימית שלו אצלנו, הרי אין אדם שאין בו קול.
החכמה היא לחדד את השמיעה המוזיקאלית, החכמה היא לדעת לקבל את הבקרה וההיזון החוזר מהמורה ולהפנים אותה (ולכן, לאו חד משמעי, אי אפשר ללמוד פיתוח קול לבד). 
החכמה הזאת מאפשרת להכיר היכרות צמודה ואינטימית את הכלי שלפעמים זרוק כאבן שאין לה הופכין בין הלב ובין המוח.
הרבה חכמה יש בה בשירה, הרבה עבודה. יש כאלה שהקול בא להם הרבה יותר בטבעיות ובקלות, ויש כאלה שפחות.
אני שכבר הכרתי את כלי הנגינה שלי וידעתי עם מי יש לי עסק, הפנמתי שיש לי צורך בעוד מספר דחיפות כדי להגיע לאן שאני רוצה.
במקביל ללימודי פיתוח הקול ממשיך האלבום להתקדם ואני מקווה שאצליח להתפרט עוד בנושא בעתיד הקרוב.
בכל מקרה למתעניינים, אני צופה לפחות עוד מספר לא ברור של חודשים עד שיהיה ניתן להשמיע מהאלבום משהו שאני שלם איתו.
בניגוד לשנים קודמות אני לא מתוסכל. הפעם ברור לי שאכן היצירה הזאת באה אצלי ממקום שלם, פנימי ואמיתי. אני יודע שאני לא מתפשר ועושה ככל שביכולתי כדי להגישה נכון בעולם, יה"ר מלפניו.
 
לסיום, הרי לפניכם קליפ של אימוגן היפ (Imogen heap), יוצרת מדהימה שהיכולת הווקאלית שלה והשמיעה המוזיקאלית שלה מצמררות, "Just for now" גרסת האולפן הווקאלית.
 
הצלחות
 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 19/2/2008 21:03, בקטגוריות איך אלבום נולד, מוסיקאלי, אופטימי
22 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של מוּש השניצלית ב-13/5/2008 18:47

---