רגישות

רציתי לכתוב פה כל כך הרבה ואין, אין מילים.

מתחיל לכתוב ומוחק.

משרבט ושוב מבטל.

ממאנות המילים לצאת.

מה כבר אפשר לכתוב שלא נכתב, מה עוד אפשר להוסיף שלא נאמר.

מה יש לקלינמן שכמוני להוסיף.

כואב, ובאופן פרדוקסאלי כל יריה שנורתה במרכז הרב תמימות, הוסיפה עוד חול של שחיקה המכסה את אור הנשמה.

לפני שבע שנים ראיתי איך מישהו בן 53 צועד ברחוב וחוטף סטירה קטנה ועוד אחת, ההתאפקות שלו מלהגיב נראתה לי לא טבעית.

לפני שבועיים צפיתי באותה מדינה חזקה, בת 60, חוטפת אגרופים שוב ושוב מאותו בריון מרושע ומגיבה בדקירות מצטדקות של פינצטה.

מה הפלא שעם שחי בעצימות גבוהה מגיב בעצימות נמוכה.

עצימות גבוהה למותגים ולסלבס, עצימות נמוכה למהות של אומה ואדמה.

מתי בפעם האחרונה נתנו נשיקה לרצפה?

ואני, מתי אני בפעם האחרונה נשמתי נשימה והערכתי את עוצמתה.

יש עוד כל כך הרבה עבודה.

שלא יהיו טעויות, העם הזה יודע לתת כל כך הרבה מתוך תוכו, עם בעל תעצומות אינסופיות.

יש אירועים שתפקידם לזעזע וליצר שוב "עצור! חושבים!", האם צלחנו אותם כראוי?

זורמים, אתם שומעים ז ו ר מ י ם.

והם באמת זורמים, החיים, לאן?

טיפה אחר טיפה

של זמן.

זורמים.

 

o-k

 

השבוע זכיתי לצפות במצגת של פרופסור רנדי פאוש.

לא צריך יותר מדי אלא פשוט לצפות.

 

 

ההרצאה הזאת ניתנה לפני כחמישה חודשים. אז נאמר שלפרופסור פאוש נותר חודש בלבד לחיות.

שמחתי למצוא בגוגל את האתר שלו ולגלות שהוא עוד חי ומעדכן באופן תדיר על מצבו.

 

יש אירועים שתפקידם לזעזע וליצר שוב "עצור! חושבים!", האם צלחנו אותם כראוי?

זורמים, אתם שומעים ז ו ר מ י ם.

והם באמת זורמים, החיים, לאן?

טיפה אחר טיפה

של זמן.

זורמים.

 

זורמים, אתם שומעים ז ו ר מ י ם.

והם באמת זורמים, החיים, לשם.

טיפה אחר טיפה

של זמן.

ז

ו

ר

מ

י

ם

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 12/3/2008 18:40, בקטגוריות מהורהר, אופטימי
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של o-k ב-1/6/2008 22:35

---