הצלחת לבנון

 

 

 

 

 

איזה הצלחה זאת היתה!

הראנו להם לחיזבאלונים המצ'וקמקים הללו!!!1

כולנו זוכרים את תגובת ישראל מיד לאחר שנחטפו שלושת החיילים .

כמו שפירשנו פרשנים רבים לפני ובצדק: "בעוצמה ובחכמה".

השמדנו תשתיות, הצנחנו כוחות, שברנו את כל צמרת הפיקוד של החיזבאללה תוך ימים ספורים, שלטנו בשטח ביד רמה והוצאנו את כל חיילי החיזבאללה משמורות הטבע שלהם ע"פ תורת הלחימה החדשה של הרמטכ"ל חלוץ.

גאון אהוד ברק שצפה בזמנו את העתיד ודאג כבר אז שמערכת הנאוטילוס תהיה מבצעית. מערכת מצויינת שהשמידה בזריזות וביעילות כל קטיושה טיפשה שניסו לירות לכיווננו.

זוכרים איך נסראללה התחנן שנפסיק שניה לפני שהקומנדו הוריד אותו?

מה אגיד לכם, אין על אולמרט ופרץ!  אני מוריד בפניהם את הכובע. שני מנהיגים תותחים שידעו לקחת את ההחלטות בזמן, בצורה שקולה, נבונה, חדה ונטולת אינטרסים אישיים.

וכמובן, גולת הכותרת של מבצע "שלושת הבנים" בצפון, ההחזרה של החיילים האהובים הביתה ע"י סיירת מטכ"ל, כבוד!!!1

אח, איך שאני גאה להיות חלק מהעם הזה.

אשרינו שיש לנו מנהיגים כאלה, בעלי שיעור קומה שמחוברים לעם בכל רמ"ח אבריהם ועוסקים בעבודת קודש יומם ולילה.

מנהיגים שרק חושבים, פועלים ועושים הכל כדי להקל על השכבות החלשות, כדי להטיב עם כל אחד ואחד מאיתנו.

איזה מזל שאולמרט נענה לקריאת העם שלא להתפטר אחרי הלחימה. אם לא היתה הפגנת ההמונים בכיכר רבין הוא עוד היה מוותר על ראשות הממשלה בגלל הכאב הגדול שחש לאחר שנהרגו בבינת ג'בל 3 חיילים.

אשרינו מה טוב חלקנו.

אשרינו שפקחנו את עינינו.

 

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 4/7/2007 16:50, בקטגוריות צבא, שחרור קיטור, ביקורת, זכרונות, ביקורתי, צבאי
28 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-25/7/2007 18:12

---

במאכל הקרמבו

אהרון רזאל הפך כבר מזמן לשם דבר במוזיקה החסידית. לא מזמן הוציא הזמר המוכשר דיסק חדש בשם "להיות מחובר".

אהרון רזאל הוא אחד ממובילי הז'אנר המתקרא: מוזיקה "יהודית מקורית" (אני ממש לא אוהב את התגיות האלה), שהולך וצובר תאוצה כשהוא נובע בין שני זרמי המוזיקה העיקריים המוזיקה ה"חסידית" והמוזיקה ה"ישראלית".

המוזיקה של אהרון רזאל מאוד "מחוברת", מרגישים ומבינים איך הזמר מדבר על עצמו, אל עצמו ומעצמו, ולמרות שהמוזיקה לא קליטה בשמיעה ראשונה, הרי שהיא קליטה למי שהחומרים מדברים אליו ובוודאי למי שכבר מכיר את עבודתו הקודמת של רזאל ואת עומקה.

באחת מתורותיו בליקוטי מוהר"ן מסביר רבי נחמן מברסלב שיש לעשות מהתורות תפילות. מי שמצליח לקחת רעיון מהגמרא, ההלכה או המחשבה ולקפלו אל תוך התפילה או להיפך לעטוף בו את התפילה (ולא באופן מלאכותי) הרי שהוא מרומם את עצמו, תפילתו ולימודו ומייצר מציאות חדשה של הבנה וחיבור.

הדוגמה הפשוטה היא לימוד הלכה הקשורה בכיצד להתפלל ובעקבות הלימוד שינוי ההתנהגות בתפילה, הדוגמה המורכבת יותר היא לקיחת רעיון לימודי/מחשבתי והכנסתו כהבנה נוספת / שכבה נוספת של משמעות מילות התפילה והגייתן.

בשיר "הביסקויט והקרם" אהרון רזאל עושה (ולא בפעם הראשונה) מהתורה שיר, או ליתר דיוק משאלה הלכתית ותשובתה (שו"ת) שיר.

על פניו, בשמיעה ראשונה, המאזין שואל את עצמו: מה לכל העגבניות והמלפפונים רזאל רוצה בשיר הזה?

המילים ארוכות וקשות להבנה, המנגינה מורכבת ורזאל שלוקח שאלה בנושא אכילת קרמבו וביסקויטו בשבת, חותך את המילים מוזיקאלית לכאורה ללא קשר לפיסוק.

אז לאחר שהצבנו את השאלות בואו ננתח קצת יותר לעומק מה רזאל עושה לנו בשיר הזה:

1. כפי שכבר ציינתי הוא עושה מהתורה תפילה שהרי שיר הוא פעמים רבות כתפילה המתרוממת. לחלוחית נוספת ניתנת למילים "יבשות" של לימוד ולוקחת אותן למימד אחר של הבנה וחיבור.

2. רזאל לוקח הלכה וגורם שכל מי שמאזין ידע אותה, עכשיו לכו תפרידו ביסקויט מהקרמבו בשבת בלי להשאיר קצת קרם. 

3. הוא משתמש בכוחה הפרשני של המוזיקה ורומז את פרשנותו למילים שמכוחן נובע השיר ויוצר דו שיח נוסף עם הטקסט שבחר.

4. הוא משדר לנו מסר קליל ועמוק גם יחד.

5. מוזיקה טובה :)

 

 

 

ניתן לצפות בשיר בnrg יהדות. 

חבל שהעורך שהעלה את השיר בnrg לא באמת הקשיב למילים (מה הקשר לברכות הנהנין ועל מה מברכים קודם???) ועוד יותר חבל על רמת ההפקה העלובה של הקליפ (סידיש באמת!!!1 לא מתאים לכם).

 

ולסיום, 10 דברים שלא ידעתם על קרמבו באדיבות ynet.

בתיאבון!

 

o-k

 

עדכון ג' תמוז - 19/06

 

הובא לידיעתי שמי שרוצה לראות את הקרמבו נאכל חי על הבמה ואיך אהרון רזאל יוצא לדרך חדשה בהופעה חיה, יוכל לעשות זאת השבוע ביום חמישי בתל אביב או במוצאי שבת הקרובה בירושלים (פרטים נוספים פה).

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 4/6/2007 12:53, בקטגוריות ביקורתי, מוסיקאלי, ביקורת
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-1/7/2007 13:22

---

לבנון השניה, נתינה ומנהיגות

 
"מה אתה אומר, גם אלירן (שם בדוי) הגיע? כל הכבוד!"
שבת בצהריים, נהג האוטובוס השקיע נסע בדרך לא סלולה והוריד אותנו קרוב לכל המהומה. מסביבנו רכבים, חיילים, קצינים, כולם מתארגנים. התחלנו לצעוד לכיוון הפלוגה שלנו מריחים את האווירה המהולה בקדחתנות של העושים ובשקט של אלה שיושבים מוכנים ומהרהרים במתקרב.
כשהגענו אל הפלוגה גילינו שרוב החבר'ה כבר הגיעו. היה מדהים לגלות שהיתה התייצבות של 105% מהאנשים. אלירן שתמיד חיפש תירוצים שישחררו אותו ממילואים, דומיניק שהיה בחו"ל וחזר במיוחד בשביל להתייצב, וכמובן שאר החבר'ה שפגשתי לאורך השנים האחרונות בתעסוקות ובאימונים, אנשים שעזבו אישה, ילדים, בית ועבודה, אנשים יקרים שלא שאלו יותר מדי שאלות, אלא קיבלו את הודעת ההקפצה שבמקום להציב אותנו בג'נין לתעסוקה יחסית שקטה הציבה אותנו במלחמה.
מרחוק אנחנו שומעים צפירות ולאחר מכן קרוב יותר את נפילות הטילים, נפילות שמזכירות לנו את נסיבות התכנסותנו.
כאן, בשטחי ההתארגנות, ברור לכולם שצריך לטפל בחיזבאללה, כולם מבינים שהמלחמה הזאת מוצדקת, שהמצב בגבול הצפון לא יכול להמשך כפי שהיה עד עכשיו.
הטנקים עומדים מסודרים, מוכנים, החבר'ה עובדים ודואגים ששום דבר לא יחסר ומחכים להמשך פקודות.
כולם מנסים לקלוט כל שבב ידיעה, כל זיק של הודעה. כולנו כבר שמענו והפנמנו את משמעות טילי הנ"ט, המטענים והשַמות שהם עשו במספר טנקים שכבר היו בפנים.
הלא ידוע מתגבש באופק ולובש גווני שחור, מלחמה.

o-k  
 
כה אמר המ"פ:
"חבר'ה, מחר אנחנו מתחילים אימון של יומיים, מתרעננים ומיד לאחריו נכנס ללבנון לעשות את העבודה שלנו".
"חבר'ה, מסיבות שונות שינו את ההוראות והאימון יתקיים עוד הערב במתקן אימונים אחר".
"חבר'ה, תכינו את הטנקים בעוד כמה שעות אנחנו זזים לגבול הצפון ללא אימון, זקוקים לנו".
"חבר'ה, שינוי בתוכניות רק מחר עולים לגבול, אני זז לפקודות נוספות".
 
כבר בשלב זה של הטרום לחימה השתאנו מהברבור, פקודות השתנו בחטף והבלגן התחיל לחגוג.
בסופו של דבר עלינו ללבנון מבלי להתאמן סומכים על יכולתנו ויודעים שניתן את כל שנוכל לשמירת המדינה שאנחנו אוהבים.

o-k 

"קלינמן, אתה רואה את האקדח הזה" מצהיר סיוון (שם בדוי) "הסברתי לדומיניק ולנוימן מה צריך לעשות לי איתו במקרה ו...".
חצי בצחוק, חצי ברצינות.
בדיחות והצהרות.
אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של אלדד רגב, אודי גולדווסר וגלעד שליט.

o-k 


נכנסים!!!
יוצאים.
טלפון הביתה: "הכל בסדר".
נכנסים!!
יוצאים.
SMS הביתה: "ב"ה, בריאים ושלמים".
יושבים על הגדר.
הבלבול חוגג.
נכנסים!
יוצאים.
המג"ד חורק שיניים, מתוסכל מפקודות סותרות.
ככה לא מנהלים מלחמה.
אבל החבר'ה נותנים את כל הנשמה
 

 

שוב על הגבול, חלק מהפלוגה בפנים, חלק מהפלוגה הוחלף ומחכה להמשך פקודות, הסמ"פ ושאר הצוות שלנו יושב עם עוד טנקים ככח חילוץ גדודי ומתפלל שלא יהיה בנו שוב צורך.
צפירות, נפילות, יציאות תותחים שלנו, שקט. בהתחלה זה עוד הקפיץ אותנו עכשיו כבר התרגלנו.
"חבר'ה, קרה אירוע בכפר גלעדי, קטיושה נפלה על קבוצת חיילים, אני מבקש להתייחס יותר ברצינות לאזעקות ולתפוס מחסה בתוך הטנקים" מודיע הסמ"פ.
החבר'ה מתייחסים בכובד ראש לדברים ובעת צפירה נעמדים בצמוד לטנקים המגוננים, אף אחד לא רוצה לפגוע בחייו, במשפחתו.

צוות צילום מגיע למקום מראיין את החבר'ה, החבר'ה מתבדחים איתו ומספרים שאצלנו הדברים היו בסדר, הגדוד היה מוכן למלחמה.
אני יושב בשקט ולא מתערב, אין לי מה להגיד.
הצוות מסתובב בשטח מצלם, מראיין, מסיים לצלם ומתחיל להתקפל.
פתאום צפירה, החבר'ה עוזבים את מה שעשו וניגשים לטנקים, חלקם מתכופפים פנימה כמו מתחבאים מפני הקטיושות.
הכתב מסמן לצלם: מהר, מהר תתפוס את האפיזודה הזאת.
אני כועס, אם יראו את התמונות האלה בעורף מה זה יעשה לאנשים? יחשבו שהחיילים בגבול מפחדים, חוששים מהאויב וזה ממש ממש לא נכון.
הרגליים מריצות אותי מבלי שאוכל לשלוט בהן לחזית הצילום של המצלמה.
"מה שאתם רואים עכשיו..." אני אומר בנחרצות אל מול המצלמה "מה שאתם רואים עכשיו, זה את ההורים שומרים על עצמם בשביל הילדים שלהם".
הכתב מנצל את ההזדמנות ושואל אותי "מה דעתך? יש אמירות בעורף שהצבא לא היה מוכן למלחמה, יש בזה אמת?"
ההתלבטות היא גדולה, להגיד עכשיו כמה זה נכון, לספר על האוכל שלנו שהעברנו בפנים לח"ירניקים וראינו אותם רבים על פרוסת לחם, לספר על התסכול של כולם ובלגן הפקודות שמקיף אותנו או לשתוק ולתת הרגשה לעורף שהכל בסדר.
בחרתי לרמוז:
"אנחנו נמצאים כאן בשביל הילדים שלנו, בשביל תושבי הצפון, בשביל הילדים שלהם, אני מבקש ממקבלי ההחלטות שיחשבו טוב מה הם עושים איתנו, אנחנו נעשה ועושים את העבודה שלנו בנחישות ובצורה הטובה ביותר".
לא היה לי לב להגיד כבר אז בצורה ברורה: "אולמרט, פרץ וחלוץ לכו הביתה".

o-k

שוב הגיעה שבת, עבר שבוע של התשה, תנאי שדה, הרס"פ התותח הצליח לארגן לנו אוהל סביר לשהות בו, אנשים טובים הביאו לנו לאורך הימים האחרונים כל כך הרבה דברים טובים, איזה עם נפלא.
קבלת שבת.
בצדו האחד של האוהל החבר'ה ה"חילוניים" יושבים על ערימת הציוד ונחים, באמצע האוהל נורה דולקת שהשארנו בשביל  שאנשים יראו משהו בלילה ואילו בצדו השני של האוהל מתקיים מניין מאולתר.
אני ניגש להתפלל כחזן והנשמה צועקת אל הבורא.
"לכו נרננה להשם נריעה לצור ישענו"
כולם משתתפים בתפילה, בשירה, שופכים החוצה את אור הנשמה.
"צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית השם בחצרות אלוקינו יפריחו..."
אחד מהחבר'ה נושא דבר תורה לפרשת השבוע וכולם נישאים איתו.
בסיום התפילה באופן ספונטני ממשיכים לשיר ושומעים לאחר מכן את הדהוד הנשמה של החבר'ה בצדו השני של האוהל, הנה הקיבוצניק שר משירי ארץ ישראל, הנה חיוך בלתי מוסבר על פני אחר ושוב מתחילים הדיונים ברומו של עולם, רחוקים כל כך מעולם של לחימה.

מיד לאחר מכן כולם כאיש אחד ניגשים לעשות קידוש יחד עם המג"ד והוא מתוסכל מאחל לנו "שבת טובה", שבת של פריצה, קרבות ומלחמה, שבת של נחישות.
הוא מתוסכל מתוסכל ואילו אני עוד יותר מתוסכל וצועק בלבי את שאמרתי לו בסוף המלחמה: "שבת טובה היא שבת שלום, לא שבת של מלחמה".
 

 

אור וחושך משמשים בערבוביה.

ברור לי לחלוטין שמה שניצח את המלחמה האחרונה (כן, אני כן חושב שניצחנו) היא רוח הלחימה של דרג השדה. למרות הבלבול, למרות חוסר הציוד, למרות העדר הקו המנחה, למרות הכל, אנשים נתנו את כל נפשם למען עמם וניצחו את החיזבאללה שברח.

אנשים אלה, נשמות טהורות ורבות שמסביבנו, כולם ממשיכים לחנך את עצמם, בני משפחותיהם וסביבתם להמשך נתינה.

 

o-k

 אנשים.
אנחנו ראויים למנהיגים ראויים.
מגיע לכולנו שינהיגו אותנו מנהיגים בעלי שאר רוח.
מנהיגים שלא נגררים.
מנהיגים שחיים את עמם.
מנהיגים שאוהבים את ארצם ומדינתם בכל ליבם, נפשם, רוחם ונשמתם.
מנהיגים שנותנים את כל כולם.
מנהיגים!!!1 

"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה..."

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 2/5/2007 20:22, בקטגוריות צבאי, ביקורתי, אקטואליה, ביקורת, צבא, שחרור קיטור
34 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-31/5/2007 15:48

---

במה חדשה - חבל חבל חבל

אהוד קינן מדווח בynet שהאתר במה חדשה נפרץ ומסד הנתונים שלו הושחת. בנוסף, מתברר שבועז רימר, מנהל אתר במה חדשה, לא דאג לגיבוי תקין של חומרי האתר בחצי שנה האחרונה, הווי אומר שכל מי שהעלה שיר, סיפור או כל חומר מקורי אחר לאתר בחצי שנה האחרונה ולא דאג לגבות אותו באופן עצמאי, איבד את החומר.

לבלוגרים שביננו קל מאוד להזדהות עם יוצרי במה חדשה ולהבין את גודל הזוועה. תארו לעצמכם שהבלוג שלכם נמחק, לא ידוע אם הוא יחזור וגם אם הוא יחזור אז הוא ישוחזר לנקודה שהוא היה בה לפני חצי שנה, ברררר!!!
שוב הוכח עד כמה חשוב גיבוי נתונים עצמאי. ליבי ליבי על אלה שהדפיוצר שלהם הלך ואיננו.
 
 o-k 

לפני מספר שבועות נכחתי בכנס "יהדות תרבות ואינטרנט" שארגן האתר כיפה.
באחד הפאנלים בעל הכותרת "יצירה יהודית ברשת", התקיים דיון מעניין. 
הפאנליסטים הסופרת חווה פנחס כהן, עורכת כתב העת דימוי, המשורר אליעז כהן, עורך כתב העת "משיב הרוח", חגית חורי (הלא היא המאירה), מנהלת ביכורים (האגדית ) ומיודענו בועז רימר, מנהל אתר במה חדשה גלשו מהר מאוד לשאלה: יצירה ברשת האמנם? כאשר באופן "מפתיע", משני צידי המתרס מתייצבים הדור ה"ישן" אל מול הדור ה"חדש".
הדור ה"ישן", חוה פנחס כהן ואליעז כהן, טענו כנגד קלות האצבע המקלידה ומפרסמת ברשת עד כדי דליחות יצירות שקשר בינן לבין שירה קלוש בהחלט, מה שמקשה מאוד למצוא יוצרים בעלי פוטנציאל ש"שווים" קריאה.
כמו כן, הם טענו שהיות וכל דכפין יתיי ויכתוב, נחשפים הקוראים לאווירה של תרבות כתיבה רדודה, מה שמייצר מעגל קסם המגביר את כמות הכותבים ברמה נמוכה ועוד מתגאים בתואר "משורר".
מנגד טענו באי הדור ה"חדש", חגית חורי ובועז רימר, שיוצרים מוכשרים מאוד כותבים ברשת, ושקהל הקוראים איננו טיפש ויודע גם יודע להעריך שירה וכתיבה טובה כשהוא פוגש בה.  
 
לדעתי, יש שתי נקודות מרכזיות שצריך להתייחס אליהן.
ראשית, האינטרנופוביה שלדעתי לוקים בה משוררי כתבי העת.
שנית, התמודדות הידועה עם אינסוף המידע שהרשת מכילה, מידע שיש בו מכל וכל.  
 
"צר לי" לבשר משוררים יקרים, אבל הרשת כאן ונוכחותה רק תלך ותתעצם. לכן אני מציע אנשים יקרים, "אם אינך יכול לנצח אותם הצטרף אליהם" (מה עוד שלא נראה לי שיש פה בכלל מלחמה).
אכן, המילה הנדפסת בכתב עת כיום, הרי שהיא בעלת משקל ניפוי והערכה גבוה יותר ליצירה. אבל מדוע שלא להפיץ את תורתכם ברחבי הרשת? ממה אתם מפחדים? אתם טוענים שיש צורך בכתיבה איכותית? אם כן קדימה! הקימו אתרים בעלי שם משלכם, קחו את הלפיד והציגו אלטרנטיבה, למדו כיצד לכתוב, ספרו מה כדאי לקרוא, צרו סדנאות כתיבה וירטואליות וכו' וכו' וכו'.
בנוסף הטענה שה"דמוקרטיה" האינטרנטית היא בעוכרי הכתיבה איננה מדוייקת.
גולשים יודעים היכן הם גולשים וקובעים להם בית בקהילות וירטואליות, כפי שחובבי השירה מקיימים ערבי שירה ומפגשים. 
בטוחני שכאשר האתר שלכם יהיה איכותי, כפי שהנכם טוענים בלהט (וכנראה צודקים), מהרה תיווצר קהילה של כותבים וקוראים שתגדיל את כמות הכותבים האיכותיים אליהם אתם שואפים.  
 
 o-k
 
 לא ניתן לדעת איזה כותב איכותי איבדנו בנפול אתר במה חדשה, אבל בין אם יחזור במה חדשה לפעול ובין אם יקומו יורשיו כוחה של רשת האינטרנט ביצירת התרבות האנושית רק עולה ועולה ועכשיו הוא הזמן להשפיע. 

 

 סרטון בן 02:38 דקות  
 
הצלחות  
o-k

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 8/3/2007 17:38, בקטגוריות ביקורתי, אינטרנט, ביקורת, סיפרותי, מהורהר, פה ושם
19 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-25/3/2007 13:55

---

על טבעי או אל טבעי?

האדם המאמין יודע שקיימים בעולם כוחות של רוח כוחות שמקורם ברוחני ברוך הוא, בורא עולם.

ע"פ היהדות כדי להצליח ו"לגעת" ברוחני יש צורך בעבודה קשה של מוסר וזיקוק רוחני רב. ככל שהאדם מזוקק יותר, ככל שאדם מתאמץ ומשקיע בראש ובראשונה במוסר האישי שלו (דרך ארץ קדמה לתורה), מבצע קיום מצוות ברבדים השונים, ועוסק בבניין הנפש הרוחנית ע"י לימוד תורת הבורא המאירה והרוחנית ובתוכה בהפנמת חוקי הסוד, אזי נשמתו באה לידי ביטוי רב יותר ונגלה יותר גם במישורי הרוח הנוגעים ומשתלבים בחומר.

בכולנו, מתוקף היותנו בעלי נשמה, קיימת הכמיהה אל הרוחני והנסתר, יש מי שבאופיו כמהַּ יותר ויש מי שכוחותיו מובילים אותו ליצירה המעשית.

אנשים רבים מתוך כמיהתם למופשט ולרוחני מחפשים את הבלתי מושג ומנסים לגלות ולחקור בו. לצערנו אנחנו נופלים לא פעם קורבנות לכמיהתנו, קורבנות לשרלטנים שמציגים את עצמם לא כבעלי יכולות זריזות ידיים, אלא כבעלי יכולות על טבעיות.

אני בהחלט חושב שבעולם של חומר ורוח נולדים אנשים בעלי תשתית ויכולות על טבעיות כפי שנולדים אנשים בעלי יכולות שכליות גבוהות יותר, אבל אני גם בטוח שישנם פי כמה וכמה שרלטנים ושחקנים המהתלים בנו שוב ושוב.

הכתבה הזאת בYnet כתוצאה מהסרטון הזה, הובילה אותי לעיין בסרטונים הבאים ולהכיר את ג'יימס רנדי, האיש שמוכן לחלק מליון דולר למי שיוכיח שהוא בעל כוחות על טבעיים.

במאמר מוסגר, מדהים לראות איך השיתופיות האינטרנטית משקפת לנו את המציאות, שקיפות מכל הבחינות.

 

o-k

 

 

ג'יימס רנדי מציג איך אורי גלר מאבד מכוחותיו, כיצד מטיף נוצרי עובד עלינו באוזניים ואיך שולפים חתיכות בשר מבטן המטופל (13:50 דקות של צפייה מאלפת, קישור לסרטון בחלון נפרד).

 

o-k

 

 

ג'יימס רנדי חושף איך ג'יימס היידריק עובד עלינו בעיניים כשהוא מזיז חפצים בכח המחשבה "בלבד" (18:10 דקות, קישור לסרטון בחלון נפרד).

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 21/12/2006 12:07, בקטגוריות ביקורתי, מהורהר, פה ושם, ביקורת
16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-26/12/2006 18:18

---