דיקור
שנים ברחתי מכל מי שאמר את המילה הזו, לא יודעת למה אבל תיעבתי מראש את הרעיון.
אני חושבת שאלו המחטים שהרתיעו אותי, בעיקר, וגם הריח של הניו-אייג'.
 
אבל חברות סיפרו לי סיפורים על עצמן ואז קראתי מחקר בריטי שהוכיח שדיקור ביום ההחזרה העלה את סיכויי ההיקלטות ואני החלטתי שאני חייבת לפחות לנסות.
התקשרתי לכללית משלימה הקרובה, ביררתי אם יש להם מדקר שמבין בפוריות, מסתבר שיש להם שניים - מדקר ומדקרת, קבעתי פגישה אצל המדקרת (הייתי חייבת לעבור קודם פגישה ממיינת אצל איזה רופא שלהם) ובפעם הראשונה הזהרתי אותה שרוב הסיכויים שאני לא חוזרת, שיש לי מספיק מחטים בחיים ושאני לא יודעת מה אני עושה פה.
 
קצת מעל עשרה טיפולים אחרי ואני מכורה כבדה, אחרי שהמחטים בגוף והאור מתעמעם והמוזיקה מתנגנת יש לי עשרים דקות של השלווה הכי עמוקה שחוויתי כבר המון זמן, אני נרדמת בערך בחצי מהפעמים, אני יוצאת כמו מרחפת בכולן והתחושה נשארת איתי לפעמים עד לבוקר שאחרי (לצערי לא תמיד...).
זה נותן לי אנרגיה ושלווה, וגם אם כל השאר זה חרטא ברטא - זה כבר שווה המון בחיים הלחוצים האלה של מטופלת פוריות.
(מזכיר לי משהו, מישהי בפורום בתפוז כתבה לא מזמן שמכל החיים שלה האתגר הכי קשה והשגרה הכי לוחצת זה להיות מטופלת פוריות, הרבה יותר קשה מההתמודדות עם נפילתו של אחיה).
 
אני לא יודעת אם בזכות זה הסבב הקודם עבר עליי בקלות פיזית ונפשית, אני רק יודעת שאם יש סיכוי שלדיקור יש חלק בכך - זו כבר סיבה להמשיך איתו.
 
אז אני שם, כל יום ראשון, לרוב ב15:20 או 15:40 כי זה מה שהכי מסתדר טוב בלו"ז, ואני מתענגת על כל שניה ועושה שמיניות באוויר כדי לא לפספס תור.
שמור   בטל