בשאיבה הקודמת חשבתי

שכמעט לא היו לי תופעות לוואי וכאבים או כי הרזתי, או כי אני עושה דיקור.

מאז הרזתי שוב (במשקל בחדר האחיות לפני השאיבה הייתי שתי קילו פחות מהשאיבה הקודמת), דיקור אני עדיין עושה ובאותו המקום, והשאיבה הזו עברה עליי קשה.

גם במונחי התאוששות מההרדמה/משככים - במקום לצאת מבית החולים סביב 12:00 (כמו בשתי השאיבות הקודמות) או שתיים (כמו בשאיבה הראשונה) יצאנו קרוב לשש בערב (למרות שנשאבתי בכל המקרים סביב אותה שעת בוקר).

והקאתי, פעם ראשונה שהקאתי אחרי שאיבה (למרות שזו תופעה מאוד אופיינית עד היום היא פסחה עליי).

גם כאבי הבטן קשים לי, עדיין, לא כמו בשאיבה הראשונה, אבל בערך כמו בשניה, אין שום קשר לנסיעות ברחבי הארץ שעשיתי מייד אחרי השאיבה השלישית.

החצי מזכיר לי שזה גוף, לא מכונה, ובכל פעם מגיבים שונה.

הוא גם מזכיר לי שהפעם מינוני ההורמונים היו גבוהים פי כמה, נדקרתי ביותר זקיקים ונשאבו הרבה יותר ביציות.

הכל נכון, אבל כבר קיויתי שהשאיבות הקשות מאחוריי ומסתבר שלא כך הדבר.

זה גם מוכיח סופית את מה שניסיתי לומר לכל האנשים - זה שהשאיבה הראשונה היתה לי הכי קשה זה לא כי "הגוף התרגל" אלא כי ככה זה, כל שאיבה והתחושות אחריה.

בסופו של יום גם בכל פעם נשאבתי בידי רופא אחר (כי אני מטופלת בציבורי) וגם זה לא פעם משפיע.

על ההצלחה, אגב, אומרים שזה לא כ"כ משפיע, יותר קריטי מי מבצע החזרה וההחזרה היתה לי קלילה וטובה ובוצעה בידי הרופא שפעם היה שלי, אז בהיבט הזה אני ממש מסודרת.