אל דאגה, העצלות לא שרדה הרבה זמן

הנסיבות די חייבו אותה להיעלם.

מצד אחד להכין את הבית לשבירת אחד הקירות הכי מרכזיים כדי שיהיה מעבר לממ"ד שבונים לנו.

(כמה מרכזי? זה קיר ארוך שמתחיל בסלון, ממשיך לפינת האוכל ונגמר במטבח, בפינת האוכל יעשו את השבירה, תענוג! אומרים שזה מלכלך את כ-ל הבית כולל (למי שיש) את הקומה השניה).

מצד שני חמי מאושפז, כן, כן, שוב.

כל שאר הילדים שלו לא פה באיזור (אחת גרה רחוק והשני עם אשתו והילדה ברחו מפאת המלחמה) אז רק אנחנו פה לעזור.

החיים יפים, ככה טוענים.

אני תוהה מי הדביל שטוען ככה

החיים שלי הם חרא רודף חרא.

וסליחה על המילים.