פוסט לא מאוד מצונזר

שני נושאים עומדים להם על סדר היום, בהתחשב במגבלות הנוכחיות, סקס ומצב הבית.

סקס הפך אצלנו לצערי לאישו גדול בחסרונו, לאחר כל שאיבה יש כשלושה + שבועות של התנזרות (שבועיים וקצת עד לבטא ואצלי המחזור הגיע תמיד ביום של השלילי אז לא היינו מספיקים משהו לפניו), רוב הסבבים שלי התחילו בגלולות ואז שוב מחזור תוך שבועיים-שלושה מהראשון, מה שאומר שגם תוך כדי ההזרקות לא נשאר זמן רב להנאה מינית, במיוחד אם לוקחים בחשבון שככל שהשאיבה מתקרבת יש פחות יכולת פיזית, הכל נפוח וכואב ומציק ואת ממש לא בראש.

אחרי שנה ומשהו שכאלה הצלחנו ושמחנו עד הגג (שלא יובן מפוסט הבכיינות הזו שאנחנו לא שמחים עד הגג בהריוננו), אבל מבחינה זוגית-מינית הבעיה רק הוחמרה, לקח לנו בערך עד שבוע 9 או 10 לפני שהותר לנו לשוב ולקיים יחסים, אחרי התנזרות כ"כ גדולה החזרה לשגרה לא היתה פשוטה בכלל, גם אחרי שאמרו את ה"אוקי" לקח לנו כשבוע וחצי לפני שמצאנו את דרכינו זו אל זה, להתרגל בחזרה לחיי מין פעילים אחרי שבועות רבים של התעלמות מהנושא (11 שבועות אם רוצים לדייק, כמעט 4 חודשים) לא היה פשוט, תוך כדי היינו צריכים למצוא תנוחות חדשות (כי לא כל תנוחה נוחה בהריון עם הבטן, ושלי יצאה בערך עם ההיתר לחזור ולקיים יחסים), תחושות גוף חדשות (לא כל דבר שעשה לי נעים לפני המשיך לעשות לי נעים גם בהריון), וכן להתמודד עם בחילות וכאבי צמיחת רחם, לא פשוט.

בשבוע 15, 5 שבועות בלבד לאחר שהותרו לנו יחסי מין, נעשתה הסקירה ונאמר לי שיש לי שליה מרגינלית, לא קישרתי את זה לסקס עד שבאתי הביתה וקראתי לעומק מה זה אומר, ואז החלטנו לא לעשות כלום לפני שהרופא יאמר את שלו, והוא אמר אתמול שאכן למניעת דימומים צריך להימנע מיחסים, זה אומר לפחות עד התור הבא (שעוד שניה אתקשר לקבוע אבל הוא יהיה בעוד 3-4 שבועות, ככה זה הולך) ואולי יותר, תלוי מה יהיה מצב השליה בהמשך.

אז שוב, עד שמצאנו התחלה של מיניות בחזרה, שוב להתנזר, שוב לשכוח מהכל.

לא מדובר פה רק בתסכול של הכאן ועכשיו (שגם הוא גדול אבל איתו אפשר להתמודד במבט על המטרה הסופית כמו שביילע הגדירה) מדובר יותר בזוגיות שלנו שהולכת ומתפוררת לה בין הידיים, אני יודעת את כל התאוריות היפות של שמירת נידה וכמה זה מחזק, אבל התאוריות מדברות על שבועיים כן ושבועיים לא, עם הרבה הריונות באמצע שהם רק כן, אצלנו מדובר על 11 שבועות לא, 5 כן, ועכשיו שוב מי יודע כמה לא...

יש לי אישית גם קושי עצום במגע כרגע, לא קושי עקרוני אלא שאני צריכה למצוא את השביל בו חיבוקים רציניים, ליטופים וכדומה לא יובילו למשהו מיני (מצידי), כדי לא להישאר מתוסכלת לעין שיעור מחוסר יכולת הפורקן (לכל הדוגלות בשיטת "עשי זאת בעצמך" אז זהו, שאסור לי, בגלל השליה).

מציאת הדרך הזו בטח תארך לא מעט זמן והחשש האינסופי הוא כיצד הזוגיות שלנו והפן המיני שלה יצליחו להתאושש מעוד התנזרות כאשר עוד לא התגברנו על הקודמת, ומי יודע כמה זמן זו תארך וכמה זמן יוותר לנו עד הלידה שאחריה הבנתי שמחכה לנו התנזרות נוספת...

אז זו הבעיה הגדולה יותר

ולצידה בעיה קטנה יותר, הבית שלנו מטונף, בכל קנה מידה, אני לא מדברת על פולניות שהיו בורחות ממנו בצעקות אימה, אני מדברת על מיב הממש-לא-פדנטית שלא יכולה לסבול לא את הריח ולא את המראה ולא כלום, והנה, אסור לי, כלומר מותר לנקות רק באיזי, חדר אחד בכל פעם, בלי מאמץ, שום דבר שיגיע לכדי התנשפות (ובהריון אני מתנשפת מייד).

בעלי היקר עובד יחסית רחוק, נעדר הרבה שעות, עובד 5 ימים בשבוע ולומד בשישי, אחרי המון זמן הבנתי שאי אפשר לחכות לרגע שהוא יזיז את עצמו לשטוף את הבית.

עוזרת הוא לא רוצה להביא, אני רוצה להביא עכשיו אחת, חד פעמי, שלפחות נתחיל את התקופה הזו עם בית מצוחצח, והוא אנטי.

וזה עוד לפני שהזכרתי שהוריו משפצים והם כנראה ישהו אצלנו כמה לילות (כאשר יעבדו להם עם המקלחת והשירותים הם בטוח לא יוכלו להישאר בביתם) והם כן פולנים פדנטים.

אז גם זו בעיה, לא קטנה בכלל, בעיקר כשהוא מסרב לשתף פעולה בשום צורה, הוא לא יעשה בעצמו ולא יסכים לעוזרת ואין לי מושג מה הוא מצפה, אולי פשוט המצב הנוכחי לא מזיז לו, אבל הוא צריך להפנים שלי זה מאוד מזיז ומפריע ואני לא מסוגלת יותר ואין לי יכולת לעשות את מה שדרוש לעשיה.

אז שוב אחזור לדברי ביילע, כל ההוראות שהרופא נתן באמת לא נוראיות, הקרבנו המון בשביל הילדה הזו ואלו פשוט קורבנות נוספים, הבעיה היא שאני רוצה להביא ילדה לנישואים שלי ולא לצפות בהם מתפוררים בשביל להביא אותה, והבעיה היא שביומיום קצת קשה לחיות בכזו טינופת (שלא לדבר על חיידקים ווירוסים ואנא עראף מה שעלולים להגיע בסופו של דבר מבית מוזנח ברמות ובכך לסכן את המטרה הסופית) ובעלי מסרב לסייע במציאת פתרון.