בסוף גם התסכול הגיע

החג עבר ממש בכיף, הגיסה ההריונית לא הפריעה לי מול העיניים, היה ממש נחמד.

אבל אתמול מתישהו עייפות החומר, כאבי המחזור, ועייפות הנפש הכריעו אותי.

לא רוצה עוד פעם.

נמאס לי מהשאיבות האלה, לא יודעת אם כתבתי פה אבל אני עוברת אותן די רע, רוב הנשים יוצאות הביתה חצי שעה אחרי שהן מתעוררות, לי לוקח כמה שעות טובות.

מוקפאים כרגיל אין לי.

בקיצור - רוצה אחות לילדה המקסימה שלי, רוצה אותה כבר עכשיו, אם זה היה מצליח הפעם היה בין הילדים שנתיים הפרש, הפרש שבעיניי הוא די אידיאלי, אבל כבר מזמן הייתי צריכה להפנים שממש לא חשוב מה בעיניי טוב או רע, ממילא המשחק הזה לא באמת באמת בידיים שלי.

כואב לי

נמאס לי

רוצה כבר להניח לגוף העייף הזה

הילדה מקסימה, הרגעים איתה שווים באמת הכל ומעוררים בי צחוק ושמחה ושכחת כל המחשבות המעיקות.

בעבודה קשה, אין לי כח וסבלנות ויכולת התרכזות

צריכה כמה ימי חופש אבל לא כאלה של החג וקרובים ואנשים שגם לא מאפשרים לי בעצם להחלים באמת

צריכה כמה ימים לעצמי, לעשות רק דברים שבא לי, לגמור לצבוע דברים בחדר של הילדה, להסתובב באיקאה, להיות עם עצמי, זה מה שאני באמת רוצה וצריכה כרגע.

שבוע הבא נבדוק אם הבטא התאפסה ונתארגן על פגישת פרוטוקול ושוב לדרך... לא יודעת למה היתה בי אופטימיות שהפעם זה יהיה קצר, למה שמשהו יילך בקלות בכלל???