חוסר רגישות

* לגעת לי בבטן ולשאול אם יש שם כבר משהו (קרה לי אתמול, ולא תגידו איזו חברה טובה, סתם אחת)

* האחיות במרפאה שניסו להרגיע אותי בבדיקת הדם (בפעם ההיא שדקרו אותי 4 פעמים ועדיין לא ברור לי למה לכל הרוחות היו צריכים לקחת ממני פעמיים את אותה הבדיקה, בסופו של דבר היו לי שתי תוצאות מאותו היום הארור) במילים שאומרות משהו כמו "לא נורא, יש בחיים דברים יותר גרועים מלעבור שתי בדיקות דם בחמש דקות", עם כל הכבוד - אתן יכולות לזהות לפי הבדיקות ההורמונליות שיש לי דברים יותר גרועים בחיים, הרי אף אחת לא עושה בדיקות כאלה להנאתה הפרטית, זו גם לא בדיקה לגלות אם הצלחתי להרות, זו בדיקה שעושות נשים שעובדות מאוד קשה על הביוצים שלהן. וכן, יש לנו יותר קשיים בחיים מבדיקות דם, אבל אם בחרנו להתמוטט דווקא בבדיקת הדם אתן צריכות לסתום ולא להטיף מוסר!

* חמותי שמציקה על ילדים וכשאומרים לה שהיא מציקה היא עונה "אני לא מציקה, אני צוחקת", אני מתה לראות את הפרצוף שלה כשאקלט ואספר לה שזה אחרי טיפולים, המבוכה והאי נעימות יהיו פיצוי נפלא, נקמה מתוקה.

(לא יודעת מאיפה זה בא לי, אני דווקא מסמפטת את חמותי בכל הקשר אחר)

* כל אנשי "אם העובר צריך להיקלט הוא ייקלט, אז אין לך מה להתנהג שונה עכשיו", אולי גם הייתי צריכה להגיד "אם צריך להיות לי ביוץ יהיה לי ביוץ"??? ומה תגידו לחברה שלי שנפלו לה עוברים כמה וכמה פעמים עד שבפעם האחרונה שהיא נקלטה הושיבו אותה שבועיים בבית לנוח - והעובר הזה שרד? שהוא כנראה לא היה צריך לשרוד???

* כל השואלים והמציקים והלא מבינים שזה לא עניינם מתי ואיך אני אביא לעולם ילד, למה לעשות חישובים לאנשים שאתם בקושי מכירים?

(נראה לי שאני אתחיל לענות שאנחנו לא רוצים בכלל ילדים, כדי לסתום לכולם את הפה)