מה עדיף?

אתמול ביקרתי חברה.

היא צעירה ממני בערך בשנה, נשואה שנה וחצי, הבעל שלה ושלי גדלו יחד עם מימי הגן אבל הם לא מאוד מאוד קרובים, עד לפני חצי שנה גרנו ממש קרוב אליהם אבל עברנו דירה, מצד שני נשארנו באותו היישוב אז עדיין אנחנו גרים לא רחוק.

בקיצור, זה ההריון השני שלה, בהריון הראשון התינוק שלהם היה בעל מום נוראי, כל החלקים הפנימיים של הקיבה שלו היו בחוץ, משהו שקורה אחת לאלפיים לידות, יש כל מיני רמות של הבעיה הזו ובמקרה שלהם זה היה חסר תקנה - הוא היה נולד מת או מת תוך שנים ספורות ובייסורים, אז הם בחרו להפיל אותו.

למזלם זה התגלה בשלב מאוד ראשוני כך שהיא עברה גרידה.

4 חודשים אחרי היא נכנסה שוב להריון (היא בחורה מאוד מאוד פוריה, בכל פעם לקח לה פחות מחודשיים להרות ובעבר קינאתי בה על זה, זו גם הסיבה העיקרית לכך שהיא לא יודעת מה אני עוברת, זה והעובדה שקשה לה לא לחלוק מידע) בהתחלה הכל הלך טוב והעוברית שלהם הלכה וגדלה, ואז באחת הבדיקות הבחינו שהחלק הימני והשמאלי של המוח שלה שונים בגודלם, במידה שאולי מצביעה על פיגור.

אז השבוע היא עשתה מי שפיר, כדי שיוכלו להגיד בוודאות אם יש ומה בדיוק יש, רק בעוד שלושה שבועות יהיו תשובות, בנתיים בכל מיני בדיקות פשוטות יותר אומרים להם כל מיני דברים, החל מהכל בסדר וכלה בתצטרכו להפיל, אז הם לא יכולים לדעת כלום עד שמי השפיר יגיעו.

עד כמה שקשה לי לפעמים נראה לי שהמצב הזה פי כמה וכמה יותר גרוע, להרות כבר פעם שניה ואולי להצטרך שוב להפיל? והפעם זו לא תהיה גרידה אלא לידה של ממש (היא כבר בחודש שישי או שביעי), להסתובב שלושה שבועות עם עוברית בבטן בלי לדעת אם היא תישאר שם ותיוולד לילדה מקסימה או תומת, זה ממש סיוט!