סליחה
מכל מי שמגיב/ה פה ולא תמיד מקבל תשובה.
מכל מי שמגיב/ה ואני שוכחת להגיד עד כמה כל תגובה חשובה לי, עוזרת לי.
מהאחיינים שלי, שרגע אחד אני דודה נפלאה וברגע השני אני בורחת מלהיות איתם.
וגם מהאחים, הגיסות והחם והחמות שסופגים לפעמים יחס די מגעיל כשהם יותר מידי מתפייטים על הילדים או מבקשים עזרה או משהו כזה (גם ההורים שלי והגיס ואשתו סופגים את זה אבל הם יודעים לפחות, גם אם הם לא מקשרים את היחס למצבי).
והכי הכי מהבעל שלי, שרק בגללי אין לו עדיין ילד.