אצלנו עושים סקס יום כן יום לא

היום לא*

כשזוג נורמטיבי רוצה להתחיל לעבוד ברצינות על ילדים, כלומר לא רק להפסיק להשתמש באמצעי מניעה ולחכות שהטבע יעשה את שלו מתישהו, ממליצים להם לשכב בכל יום שני, או במילים אחרות יום כן ויום לא, ככה הזרע נשמר במצב טוב והסיכוי לפספס ביוץ הוא קטן, זוג ללא בעיות אמור להצליח תוך כחצי שנה להפיק ככה הריון, תוך שנה מקסימום 85% מהזוגות יהרו, אם הם ישמרו על התזמון של יום כן ויום לא.

כידוע, אנחנו לא זוג נורמטיבי, כלומר - הוא כן אבל אצלי הביוץ ממש לא סדיר, מצד שני המקצב של יום כן ויום לא אמור לעבוד גם על פוליציסטיות שמבייצות מדי פעם, כלומר אם לאורך זמן נעשה סקס אחת ליומיים מתישהו יבואו ביוצים ומתישהו נצליח גם להרות, זה אולי ייקח ארבע שנים ולא שנה אחת אבל זה יקרה, למעשה אם זוג כלשהו יגיע לאי בודד וינסה באופן הכי טבעי בעולם יש לו 98% סיכוי להצליח בסופו של דבר, כלומר רק 2% מהזוגות חייבים את עזרת הרפואה, אצל כל השאר מדובר בפשטות על קיצור תהליכים.

כבר ארבעה חודשים שאנחנו לא בטיפולים, בגלל בעיות בריאות שונות ומשונות שלי, ארבעה חודשים בהם אני כמובן לא לוקחת אמצעי מניעה, במהלך אותם ארבעה חודשים היו לי שני מחזורים, אחד בסוף סבב טיפול והשני "טבעי", אם היינו עושים סקס כל יומיים יש סיכוי שהייתי נכנסת להריון במהלך ארבעת החודשים האלה או החודשים שעוד יבואו עד שבעייתי הרפואית תיפתר ואחזור לסבבים.

הבעיה היחידה היא שבשביל זה כדאי לקיים יחסי מין בתדירות יותר תכופה ממה שאנחנו מקיימים, בקצב שלנו גם בלי בעיות ביוץ להיכנס להריון היה סוג של מזל, על אחת כמה וכמה עם הבעיות שיש לי.

הוא טוען שהוא רוצה לא פחות ממני, אבל בסופו של יום היוזמת היא בעיקר אני והוא לא תמיד נענה, עד כדי כך שאני לא יוזמת בכל פעם שאני רוצה, כבר לא נעים לי לשמוע את ההתחמקויות.

תוסיפו לזה לא מעט ימים של הרגשה רעה שבאמת מונעת ותגיעו למצב שלנו, תסכול מיני וזוגי מתמשכים שמתערבבים בתחושת התסכול הפיזי על המחלות ועל אי הכניסה להריון.

אין לי פואנטה, כלומר היתה אבל ברחה לי, סורי.

* פעם היו נפוצים שלטים כאלה בקשר לעישון.