ללכת עם, להרגיש בלי

יותר משמרגיזות אותי כל הנשים שנכנסות להריון לא רצוי ובאות לשאול בפורום פוריות איך אפשר להפיל או לברר אם אכן הן חלילה בהריון, מרגיזות אותי כל הנשים שהרו (בקלות או לא, אבל לרוב זה קורה לאלו שהורות בקלות) שלא מוכנות לנקוף אצבע עבור הילד שלהן.

כל אלו שבגיל שנה עוד לא יודעות איפה הן מחזיקות את האקמולי בבית, כי תמיד הבעל או הסבא/סבתא נותנים לילד.

כל המורות שבמהלך חופשת חנוכה לא חושבות לקחת את הילד יום אחד מהמעון ולעשות איתו כיף בבית.

כל אלו שממשיכות לצאת כמו מקודם וזורקות את הילדים על בייביסיטר, לא שצריך להפסיק לצאת מהשניה שאת אמא, אבל אי אפשר מדי פעם לקחת את הילד איתך לבילוי? למשל כמו שג'וליאנה לוקחת את הקטנטן לארומה?

כל אלו שפתאום, שניה אחרי שהילד נולד, דחוף להן לחזור ללמוד, למרות שהן סיימו בשיניים את התואר הראשון וממש לא הגו בחזרה ללימודים לפני הלידה.

אוף!

(כן, כל הפוסט הזה הוא קיטור מרוכז על מישהי אחת, שהיא במקרה גם גיסתי, ולא, לא סיפרתי פה את הדברים הכי גרועים, תקבלו את זה ככה כי בפעם הקודמת שכתבתי ת'פוסט הזה הוא היה הרבה יותר מפורט אבל אז היתה הפסקת חשמל כללית...)