זהו
נשארה לנו, בשני הצדדים (אני ובעלי) סבתא אחת יחידה.
אם נזכה לילד, כשנזכה לילד, תהיה לו כנראה רק סבתא רבא אחת.
גם לי היתה אחת, כילדה, רק אחת, אני בקושי זוכרת אותה, תמונה אחת מביקור אחד צרובה לי בראש, וזהו.
לאמא שלי אפילו סבים וסבתות לא היו, כולם הלכו בשואה.
בשבעה על סבא שלי, שנפטר לפני שבוע וחצי, לא הפסיקו לדבר על השבט הגדול שהוא השאיר אחריו, 3 ילדים + 3 בני זוג = 6, 12 נכדים + 8 בני זוג = 20, 20 נינים, סה"כ זה 46 צאצאים, אכן שבט.
אתם בטח כבר מבינים לבד שהבטן שלי התכווצה בכל פעם שדברו על כמות הנינים שלו, על השבט הענק, מכל נכדיו הנשואים רק אני לא זכיתי לפרי בטן, הוא כבר לעולם לא יכיר את הילדים שלי, הנינים שכבר לא יהיו לו ולסבתי ז"ל.
מכל הסבים והסבתות שהיו לי ולבעל נשארה רק זו שבכלל לא מזיז לה אם יש לנו או אין לנו ילדים, זו שתעשה טובה אם היא תחזיק את פרי בטננו לחמש דקות (אני לא מנחשת, אני רואה איך היא מתייחסת לילדים של אחיי), איפה הצדק בזה?
ולמשהו אחר לגמרי, ראיתי שמגיעים אליי הרבה שמחפשים מידע על ענייני פוריות אז החלטתי לפצוח בפרוייקט קטלוג כל הפוסטים לנושאים שיסייעו לצריכים מידע, זה ייקח זמן אבל זה עוד יקרה.