אתמול והיום קיבלנו "שיעורי בית"

(כמו שמישהי שאני מכירה מגדירה את הוראת הרופא לעשות, וכמה שיותר), אני מקווה שהיום יהיה מוצלח כי אתמול זה היה כמי שכפאו השד.

לא שלא היה רצון (גם מעבר לרצון להרות) אלא שהכאבים מההזרעה המשיכו עד שנשברתי ב11:30 ולקחתי שני אדוויל.

מתישהו אח"כ הוא העיר אותי ועשינו את מה שצריך, כדי לעשות ולא לפספס.

אם זה היה עניין של רצון בלבד בטוח היינו מחכים למחר.

טוב, למחרת (כלומר הבוקר) קמתי כאילו כלום, רק קצת רגישות באזור שכבר עברה מעצמה.

אני מלעיטה את עצמי במים (בעיקר) ומשתדלת לא לעבוד קשה (כלומר בבית, בעבודה הכל כרגיל ואף אחת לא יודעת).

היו לי תוכניות להתקדם עם דברים לימודיים אבל די התמוטטתי פה אחרי יום העבודה, עוד מעט הוא יגיע עם ארוחת ערב חמה (לא אכלתי כמעט כלום בצהריים) ויהיה יותר טוב.

מחכה לנו גם הסרט שהשאלנו אתמול.

מקווה מאוד שהפעם זו הפעם

איכשהו אני מרגישה שהייתי צריכה ללמוד סבלנות מכל הסיפור (כמו שאור הנר ואחרים יודעים להפיק תובנות מבעיותיהם)

אך במקום זה אני רק מאבדת את מעט הסבלנות שהיתה לי אי פעם.

עוד 14 יום לבדיקת הדם.