Bildungsroman

הקללה בכותרת היא תת ז'אנר של הרומן הגרמני שהיה קיים לפני כמאתיים או שלוש מאות שנה.

בתת ז'אנר זה הגיבור היה חווה מסע פנימי כלשהו שבמהלכו הוא השתחרר מכל אשליותיו ויצא בסופו עצוב יותר, אך גם חכם יותר.

לא ממש הבנתי אם זה שם הז'אנר, הכינוי לגיבור שכזה או שניהם כאחד, וזה לא משנה.

עדכון: ביילע אומרת שזה שם הז'אנר.

יש משהו במסע שכזה שמאוד מזכיר לי גם את פילוסופיית הקיום - קודם תהרוס את כל האשליות שיש לך על החיים ואח"כ תוכל להתחיל לבחור את הדברים שנכונים לך, זה יהיה קשה ובודד אבל בסוף תרוויח מכך, כי תהיה אותנטי.

משהו כמו "עולם ישן עד היסוד נחריבה" ונפנה לנו לעולם החדש, הטוב יותר.

נראה לי שזו בדיוק נקודת המפנה בה אני עומדת כרגע, ברצוני או שלא ברצוני מעולמי הישן נשארו בעיקר הריסות, האריה שבי העיף את כל משאו של הגמל (למי שחושב שהתחרפנתי זה פשוט משל של ניטשה) ועכשיו הגיע הזמן לבחון מה מתאים לי ונלקח להמשך ומה יישאר פה על אם הדרך.

לא שזה הופך את הדברים ליותר קלים

אבל אם אוכל להבחין במטרה החיובית שבעצם ההליכה בדרך הקשה הזו, אולי יהיו לי הכוחות להמשיך בה.

כדי להזכיר לעצמי, החלפתי את הכותרת של הבלוג, את המשפט על הג'ינג'ית הכנסתי לתיאור שגם אותו קצת שיניתי, עכשיו הוא לא פחות מסביר מה הולך פה אבל הוא הרבה יותר מזמין.

זה הפינוק היומי שלי - הצעדים הראשונים לשינוי מחשבתי, להפנמה כי אצא מהתלאות חזקה פי כמה, נבונה פי כמה, ההסכמה שלי למסע הפנימי שנכפה עליי.