לאלץ

אחד הדברים היותר אבסורדיים בטיפולי הפוריות הוא שכל הזמן מביאים את המחזור, מה שנקרא "לאלץ מחזור".

זה נובע מכך שכל הטיפולים מתחילים ביום כלשהו של המחזור, זה יכול להיות היום החמישי (כמו בדיקות הדם הראשוניות), השלישי (כמו הזריקות) או כל יום אחר, אבל זה תמיד נספר בהשוואה למחזור.

ולמי שאין מחזור תקין ולא רוצה לחכות כמה חודשים טובים להתחיל שוב נותנים כדורים ומאלצים מחזור.

במקרה שלי זה דופסטון, זה פשוט סינתוז מעבדתי של הורמון הפרוגסטורון, אלו כדורים שמשתמשים בהם גם למתן תמיכה בהתחלת הריונות כי זה פשוט הורמון שעולה בשעת הריון, כשנותנים אותו סתם, כמו במקרה שלי, הוא מרמה את הגוף לחשוב שיש הריון ולצבור רירית ואז כשהוא מופסק הגוף מבין שבעצם אין הריון וכך נוצר מחזור.

השפעות? כל אחת מגיבה שונה להורמונים אבל אני נשפכת ממנו מעייפות (לקח לי זמן לעלות על זה, רק בפעם הזו קלטתי שזה עקבי) וגם קצת יותר עצבנית מהרגיל.

אבל ההשפעה הכי מעיקה היא הנפשית, ראבק, אין אישה ששמחה לקבל מחזור, כלומר גם אם את לא רוצה להרות או משהו עצם הגעת המחזור הוא נדנוד אמיתי וחוסר נוחות בימי המחזור, אז זה ממש מגוחך להכריח את הגוף שלך לקבל מחזור, לא? כלומר - מי הפראיירית שביוזמתה תאלץ מחזור?

התשובה היא כמובן: אני, אני הפראיירית.

אז עכשיו יש לי את כל נפיחות הבטן וכאבי הגב התחתון ושאר מיחושים מעצבנים וריצה לשירותים שתמיד יש ביום-יומיים לפני שהמחזור בא.

ובשבת, או ראשון, הוא אמור להגיע.

ובשני, או שלישי, יתחילו הזריקות.

היתרון של הזריקות? כמעט תמיד המחזור נעלם יום-יומיים אחרי שהזריקות מתחילות, לפעמים גם באותו היום ממש, כך שאלו לפחות מחזורים קלים וזריזים, למרות שהשמועות אומרות שמחזורים של דופסטון אמורים להיות דווקא חזקים יותר מהרגילים.