במישור העבודה

אין ממש חדש.

מה שהיה נשמע מונח בכף ידי עוד מתגלגל לו בלי אישור ולא ברור מה יהיה.

מלכתוב באיזה יום בדיוק אני מסיימת את מבחניי בכוונה שאז אתחיל את עבודתי שם, אני מוצאת את עצמי בשבוע האמור כשלא ברור מה יהיה.

בנתיים מדובר במשרה חלקית מאוד מהבית, כפרילנסרית, בסכום נמוך מאוד.

עבודה נוספת גם היא עוד לא מגובשת ומדובר בשליש משרה, מסיבות שלא כאן המקום לפרטן זה משהו שיהיה ריאלי רק אם יהיו לי עוד 2/3 משרה לצרף לכך.

ביום שלישי ראיון עבודה במקום שלישי, מצד אחד אני ממש רוצה, מצד שני זו כבר הפעם השלישית שהתפקיד הזה מוצע לי ובפעמיים הקודמות זה נפל על כל מיני עניינים טכניים שלא ממש השתנו (כמו המרחק מביתי למקום העבודה), אני מפחדת לפתח שוב ציפיות ולהיתקל שוב באותה האכזבה, מהצד השלישי לא ברור לי באמת איך ישתלבו הטיפולים עם עבודה רחוקה מכאן, האם אצטרך לשנות את הפורמט (למשל לעבור לבית החולים כי שם עושים בדיקת דם ואולטראסאונד יחדיו ולא באותו יום כמה שעות אח"כ, או אולי עדיף יהיה למצוא רופא אחר לגמרי שעובד קרוב למקום העבודה? בכל מקרה אני לא מעוניינת לעזוב את הרופא שלי!!!), מצד רביעי אם שנינו נעבוד במרכז אז למה לכל הרוחות נתעקש להמשיך ולגור כאן? ומה יהיה כשייוולד לנו ילד - מי בדיוק יוציא אותו מהגן אם שנינו נעבוד רחוק, מהצד החמישי אני ממש רותמת את העגלה לפני הסוסים, עוד לא היה ראיון ועוד לא ברור מה יעלה בגורל הסבב הזה וכבר אני מרחיקה ראות וחוששת, ומצד שישי אי אפשר לשבת בראיון ולומר באמונה שלמה כי אין לי בעיה לעבוד במרכז למרות המרחק כשבעצמי לא ברור לי מה אני מעדיפה.

היום ה12 לחודש, נכון לעכשיו מה1/9 יש לי רק את העבודה כפרילנסרית, אני אוכל אולי לסחוב ככה חודש או חודשיים אבל לא יותר, אני חייבת למצוא עבודה שאוהב ושתעשה לי טוב, במיוחד כשהלימודים כבר יסתיימו - כשהטיפולים נכשלו והייתי צריכה להזכיר לעצמי שיש עוד דברים בחיים הלימודים היו מקור הנחמה העיקרי, עכשיו אני צריכה עבודה שתהווה מקור נחמה, והעבודה הנוכחית, גם אם היתה לי האפשרות להמשיך בה, מעולם לא יכלה להיות כזו, אני צריכה עבודה שאראה בה עתיד, לא אחת לכאן ועכשיו, כי עבודה לכאן ועכשיו היא לא נחמה ולא משהו טוב בחיי.

נראה לי ששוב הגיע הזמן להזיז את הגלגלים שהתחלתי להניע, מתחום הבלוגוספריה, הסתמכתי יותר מידי על ההצעות שנחתו לחקי, ומסתבר שאני לא יכולה להסתמך עליהן, כרגע לפחות.