תקיעות

מתישהו, לפני כחמש שנים, אחרי שלוש שנות חברות, הרגשתי תקיעות.

הקשר שלנו דשדש לו במקום ונתקע.

לא היה ממש מה לעשות איתו, הוא מיצה את עצמו בפורמט הנוכחי.

זה היה או להתקדם הלאה - חתונה, או להיפרד.

לפחות ככה אני הרגשתי.

(הוא לא הרגיש דומה).

לאחרונה אני מרגישה ככה שוב

לקח לי המון זמן להבין שזה מה שאני מרגישה

אבל הנישואים האלה מיצו את עצמם

הם צריכים להתקדם לשלב הקמת המשפחה

אנחנו הרי רוצים ילדים

אוהבים ילדים

מוקפים בחברים עם ילדים

כולם התקדמו הלאה ורק אנחנו תקועים

מיצינו, חמש שנים כזוג צעיר ללא ילדים זה בהחלט מיצוי

מה עכשיו?

ומה עם לא נצליח? אז שוב התחושה תהיה שעדיף כבר לפרק מלהישאר ככה?

אני לא רוצה לפרק

הוא אהבת חיי

החצי השני שלי

אבל, אוי, תחושת התקיעות הזו.