הדיאטה הזו קשה לי לאללה

מסתבר שזה מה שפוליציסטיות צריכות, פחות או יותר, דיאטה עם אינדקס גליקמי נמוך

אבל אתמול הסתובבתי שעות רעבה (ולא, לא התבלבלתי עם צמא)

ובסוף הלכנו למסעדה בערב וזללתי (המסעדה היתה לכבוד בעלי, ולא נורא, ביום הראשון של הדיאטה שבירה לא מעידה על כלום)

אין כמעט פחמימות בדיאטה אבל לי אישית זה קשה לאללה כי פחמימות זה ה-דבר האהוב עליי (מייד אחרי מתוקים) .

מקווה שזה ייעשה יותר קל מיום ליום, אומרים שההשתוקקות יורדת לאחר שהגוף מתרגל...

אני פשוט תוהה מה השויי בחיים שאין בהם שומדבר משמח, אוכל הוא הנחמה הכמעט אולטימטיבית שלי, וגם בלי קשר לנחמה - אני אוהבת אוכל מסויים, נהנית ממנו ומתענגת עליו גם כשאני אוכלת כמות רגילה ולא מתוך צורך בניחום, לחיות לחלוטין ללא האוכל האהוב עליי... נשמע לי כמו מכה קשה מידי, משהו צריך גם לשמח אותך ביומיום, ואם העבודה לא עושה את זה, ואין לך ילד בבית שיחזיר לך שמחת חיים (וגרוע מזה - אתה משתוקק לילד בבית שיחזיר לך שמחת חיים) אז לפחות לא להתבאס בכל ארוחה, לא ככה?

אבל ננסה ונראה מה יהיה, לא רוצה לפסול מראש כי גם לא כיף לי ברמת הקילוגרמים הנוכחית שלי.