כואב

אומרים שאחרי כימי יש יותר סיכוי

הגוף כאילו הבין משהו ועכשיו הוא יוכל יותר בקלות

לא יודעת עד כמה זו אמירה מדעית ועד כמה זו נחמה של גרוש שמציעות מטופלות פוריות האחת לשניה.

המוח מבין שזה בכ"ז סוג של התקדמות, משהו שעוד לא היה קודם.

הרגש מרגיש שלקח לי ארבע-פאקינג-הפריות להגיע לרמה הבסיסית כ"כ הזו, ומי יודע כמה עוד ייקח עד שנגיע לדבר האמיתי.

ובנתיים...

מחכים למחזור שצפוי להיות כואב ואכזרי במיוחד (כאילו חסרים לי כאבים לאחרונה).

כואבים מזריקת הקלקסן האחרונה שנלקחה ויצרה לי לא-יודעת-איך-מאייתים-את-זה.

תוהים מה יגידו מחר ביחידה, אם אפשר יהיה להפסיק לשתות את המים-עם-המלחים ולהפסיק להשתין לתוך כלי מדידה (תענוג מפוקפק ביותר).

ובודקים אם הבטא מועילה בטובה להגיע לבד לערך אפס (מי היה מאמין שאי פעם זו תהיה השאיפה...).

בוכים מכל שטות.

מנסים להתענג על הדברים הקטנים, מלישון על כרית אחת ולא בהגבהה מטורפת (כדי שלא ייכנסו נוזלים לריאות), מלישון לא רק על הגב (עדיין קצת כואב אבל אפשר בזהירות לישון על הצדדים, הבטן עדיין מחוץ לתחום), מהתפרעות מוחלטת בדיאטה (מי אמר אוכל כנחמה ולא קיבל?).

לצערי אנחנו באזור מלחמה כרגע אז הרבה מהפינוקים הרגילים של השליליים (מסעדות, בעיקר) נמנעים ממני.

מנסים לנוח, לנוח, לנוח, מצד שני רושפים בגבי מחלק מהעבודות לדעת מה קורה ומתי אני חוזרת, אני לא רוצה לחזור! רוצה חופש! אחד אמיתי! ולא, לשבת בבית אחרי שאיבה בגלל כאבים, להיות מאושפזת או לנוח אחרי האשפוז בהוראת הרופאים זה לא חופש!!!

הריון כימי

כלומר היתה בטא, לא מאוד גבוהה אבל גם מדדנו לפני הזמן

והיא ירדה.

זה נקרא הריון כימי, הריון שכל ההתבטאות שלו היתה בערכים "כימיים" בדם.

הריון שלא הגיע בכלל לשלב של לפתח שק הריון.

גם מוקפאים אין מהסבב הזה.

איכשהו נצטרך למצוא כוחות להתחיל מחדש, לא ברור איך.

אני יודעת שלא נכון לחשוב על זה עכשיו, אבל המטרה היא ילד, ולכן עם הכשלון (הפעם, לא תמיד) אני מייד תוהה מאיפה יהיו הכוחות לעוד פעם, לעוד סבב, לעוד סבל, בשביל להשיג את המטרה שבשבילה כבר סבלתי כל כך הרבה.

איפה הימים היפים בהם כל מה שהפריע לי היה העצירות?

שלום

לא כתבתי כי לא הייתי

בדיוק בהחלפה בין יום שלישי לרביעי נחתתי לי במיון עם גירוי יתר קל-בינוני שלמחרת כבר הוכרז בינוני.

עם שחלות מוגדלות (8.5*6.5) ונוזלים סביבן, וגם בבטן העליונה ובעוד מקומות.

עם מתן שתן מועט מידי לכמויות השתיה.

אושפזתי, קיבלתי בעיקר טיפול בנוזלים (לא עירוי אלא שתיית 2-2.5 ליטר מים + 1 ליטר של מים מלאים במלחים), מעקב אחרי כמויות השתן (תענוג מפוקפק ביותר, להשתין רק לתוך כלי מידה ולרשום כל הזמן), מעקב יומיומי אחרי תוצאות הדם (הרגו לי את הוריד היחיד שנותן דם), שלוש פעמים ביום לחץ דם ודופק וחמצן בדם, וזריקה לדילול הדם "רק ליתר ביטחון" כל לילה, והחלק הכי הזוי - כל בוקר אחרי הפיפי של הבוקר ולפני אכילה או שתיה נשקלתי וגם מדדו לי את היקף הבטן!

אתמול נשלחתי הביתה, עם רוב מטופלי בית החולים "ברזילי" עקב המצב הבטחוני (תענוג, אה?) האמת שכמה שעות לפני כן אמרו לי שאם ביום ראשון כל המדדים יהיו טובים אשלח הביתה כך שהקדמתי רק ביממה...

הבוקר הייתי לביקורת, לקחו דם, עשו שוב US (שהראה שכמויות הנוזלים ירדו משמעותית), קיבלתי הוראה להמשיך למדוד בבית שתן ומשקל והיקף בטן וכמה אני שותה ולהמשיך לשתות את המים-המגעילים-עם-המלחים הידועים בשם "הידרן" (למי שיש ילדים - מדובר במשהו מקביל ל"מינרלי" ותעשו לילדים שלכם טובה ותנו להם הידרן אם אפשר, הטעם של המינרלי מזעזע ברמות שלא ייאמנו).

ביום רביעי עוד ביקורת, לפני כן ביום שלישי עוד בדיקת דם (לא ברור לי מאיפה ייקחו בכלל...)

אז אני פה

לפי בדיקות הדם (נכון לאתמול) והUS (נכון להיום) יצאתי מכלל סכנה

הריון? עוד לא ברור אם בכלל יש....

הלילה - זריקה אחרונה לסבב זה

איזה כיף זה לסיים עם הזריקות