לקחתי לי יום חופש

מכיוון שעל הבוקר היתה לי בדיקת דם

ובצהריים אולטראסטאונד ואז קניית תרופות

הבנתי שזה לא ריאלי בכלל להגיע היום לאוניברסיטה

גם אם הבעל ישאיר לי את האוטו

אז ויתרתי

ויש לי כמה שעות חופשיות

בתאוריה אני אמורה לסדר ולנקות את הבית

יש טונה מה לעשות

או לפחות לשבת על עבודה שצריך להגיש בקרוב

אבל במעשה אני מרגישה שמגיע לי סוף סוף כמה שעות של כלום, בלי מחוייבות לאף אחד כולל אני עצמי

אז אני עושה כלום.

חוצמזה,

היום הדקירה ביד היתה פשוטה ומהירה

אתמול הזרקת הצטרוטייד גם עברה בסדר, למזלי, הקפאתי את המקום עם קרח והזרקנו ולא היה כל כך נורא

ונראה מה יאמר הרופא היום.

משתדרגים

מחר, בנוסף לזריקה הרגילה, אני מזריקה לראשונה גם צטרוטייד

אין לי מושג איך זה יהיה.

כך או אחרת, ביום ראשון ביקורת ואז אהיה יותר חכמה.

עד היום:

9 זריקות בבטן

4 דקירות ביד

פעמיים וגינלי

e2 ירד קלות מיום שני ליום רביעי, הירידה משמעותה (מבחינת הרופא שלי) פשוט חוסר בעליה אבל בכל מקרה היתה צריכה להיות עליה, לכן הגדלנו את המינון ל75, הצטרוטייד אמור למנוע את הביוץ, אני רק מקווה שהוא לא יקדים עוד יותר ויבוא עוד לפני השבת.

ספירת חורים

7 קטנטנים בבטן, מהזריקות

4 ביד, 1 מבדיקת הדם שלשום (שיצר וואחד שטף דם, כולל פנימי שהאחות היום עשתה עליו פרצוף) ו 3 מבדיקת הדם היום (דווקא היו שתי אחיות ששתיהן מעולות בלמצוא והפעם כנראה פתחנו שלושתינו את הפה יותר מידי ודקרו אותי שלוש פעמים עד שהצליחו עם פרפר וגם אז בקושי הדם זרם, יותר מחצי דקה לקח למלא את המבחנה)

1 ברגל, מהתפרים שנפתחו ואני עדיין לא יכולה להתכופף יותר מידי

2 די סגורים משני הניתוחים האחרים, שיישארו ככה.

היום אחה"צ אולטראסאונד והוראות המשך טיפול.

(אה, למבינים, התוצאות ביום שני היו 375 E2 ו1.7 פרוגסטרון)

שבועיים של תפרים הסתיימו אתמול

והיום כבר אחד המקומות נפתח

עוד מעט ביקורת אצל הרופא, הספירה נכון לעכשיו - 5 זריקות בבטן, 1 בדיקת דם ביד ימין, ותוכניות נפלאות להערב שבוטלו, אני לא יכולה לנהוג מכיוון שיש חשש שגם שאר הצלקות ייפתחו וגם בשביל לא להחמיר את המצב של זה שנפתח, אז עד לרופא אין לי ברירה אלא לנהוג (20 דקות נהיגה) אבל לא עוד שעה פלוס אח"כ, שזה היה התכנון.

שיהיה לכם יום יותר טוב משלי, ובתקווה שהיום שלי לא יהפך לגרוע יותר (איך הוא עלול? אם במקרה אני כבר שוב אחרי ביוץ...)

עד כה - שתי זריקות בבטן

עם עט חדש, כאמור, פיורגון, שהוא נוח וקל ולא שונה משמעותית טכנית מהגונאל אף, ולפי מה שמצאתי באיזה אתר הם בעצם כמו תרופה גנרית.

הוא מגיע עם הרבה יותר תשומת לב לפרטים מהגונאל, חבילה מלאה בחומרים והדרכות וכאלה, זה נחמד.

חוצמזה כל מיני סיבות טכניות גרמו לכך שלא אהיה בטיפול נפשי זמן רב וביום שחזרתי להזריק גם חזרתי לפסיכולוגית שלי, עיתוי מושלם.

ביום שני ביקורת, ואני לבד כי הבעל חייב להיות בעבודה, לפחות עד אז יציאו לי את התפרים אז לא תהיה לי בעיית נהיגה ובכלל.

הפסיכולוגית אומרת שאני חייבת לזכור שהסבב הראשון נכשל כמעט תמיד, ושאני עושה אותו בשביל לעבור את המשוכה הזו, במילים שלה "כדי להצליח בהזרעה השלישית או הרביעית חייבים קודם להיכשל בפעם הראשונה", אז זוהי מנטרת לפני השינה שלי, ביחד עם "אני יודעת שהסיכויים קטנים ואני יודעת שאם אהיה רגועה הסיכויים יעלו במקצת".