אתמול

התחיל ברבע לשבע

קמתי, ניסיתי להתעורר, התארגנתי, שתיתי המון מים

ונהגתי לבדיקת הדם שבעיקר הסמוכה.

התור לבדיקת הדם היה ארוך אז חיכיתי לא מעט.

בנתיים התחלתי לקרוא ספר שאני צריכה לקרוא ללימודים.

כשנכנסתי פגשתי את אחת משתי האחיות שבדר"כ מצליחות לקחת לי דם בקלות

(לרוב האחיות זה די קשה)

בפעם האחרונה, שכבר היתה מזמן, היא לא הצליחה, באיזה יום ארור שדקרו אותי בו שלוש פעמים

(בהזדמנות אני אלנקק פה לפוסט מאותו יום)

אז הפעם בניגוד לתמיד היא לקחה פרפר, והצליחה בשניות

מצחיק אותי שהיא התייאשה עד כדי פרפר, היא אמרה שזה בהחלט בגלל הפעם ההיא...

משם מיהרתי לנהוג לעבודה, איכשהו האחראית עליי פישלה ושכחה לשלוח להם מחליף עד שאגיע, היא חשבה שהבדיקה היום, והפלאפון שלי נשאר בבית אז לא ניתן היה להשיג אותי ואף אחד לא ידע אם אני בכלל אבוא, אז היה לי ממש לא נעים מהעובדות האחרות למרות שזו לא הפשלה שלי.

עבדתי עד חמישה לארבע.

בעקרון העבודה היא עד ארבע ולרוב יוצא שאני נתקעת שם לפחות עד ארבע וחמישה או ועשרה אבל הייתי חייבת למהר.

הגעתי הביתה, עשיתי שטיפה קצרה, החלפתי בגדים, ארגנתי תיק וחיפשתי בנרות את הפלאפון (בסוף מצאתי) ורצתי לטרמפ שהיה לי.

בטרמפ חטפתי קצת צעקות, שלא כאן המקום להסבירן, מה שחשוב זה שההורמונים הביאו אותי כמעט לסף דמעות מצעקות שברגיל לא היו מזיזות לי כלום.

בכל אופן בעשרה לחמש הייתי בחזרה אצל הרופא, שוב היה תור רציני.

כשנכנסתי הסתבר שההורמונים עלו (614 אם אני זוכרת נכון) ושלא היה ביוץ (הללויה) ואז עברנו לאולטראסאונד, לרוב הוא ממש מתקתק את האולטראסאונד הוגינלי אבל הפעם הוא לא מצא שחלה אחת וטעה בחישוב הגודל של הזקיק בשחלה השניה, בחיים הוא לא היה בפנים כ"כ הרבה זמן... מוזר.

בכל אופן, יש לי זקיק אחד שגדל - 13 מ"מ גודלו, אז מאתמול עברנו למינון יותר גדול - 75 יחידות ביום.

בפעם האחרונה שהיה לי זקיק 13 ולקחתי 75 יחידות זה נגמר בביוץ מוקדם תוך יומיים

אז נכון שמהערב אני מוסיפה את הצטרוטייד שתפקידו לא לתת לביוץ להתרחש, אבל לכל מקרה שלא יבוא דאגנו שיהיו שם גם זרעונים...

בכל מקרה, אחרי הרופא העברתי עוד כשלוש שעות בקניון כי חיכיתי לבעל שיסיים את העבודה ויחזיר אותי הביתה (ככה זה כשגרים בחור שאין אליו אוטובוסים ממש) קצת הסתובבתי ובעיקר המשכתי לקרוא את הספר.

בשמונה וקצת הגענו הביתה, אחרי ארוחת ערב, ואני הייתי שפוכה לגמרי, הייתי הולכת למיטה אבל שעת ההזרקה היא בעשר וחצי  אז פשוט נמנמתי בסלון עד שהזמן הגיע, הבעל העיר אותי והזריק.

איכשהו נחתנו על ורידון או משהו, כי יצא טונה דם, בחיים זה לא קרה לנו.

כאב, עבר.

בסוף גם הלכתי לישון באיזה אחת-עשרה ומשהו

ועכשיו אני עפה לעבודה.

זקיקי קטנטנים

לפי הפרוגסטורון לא בייצתי עדיין, הוריי

לפי הe2 הדרך עוד ארוכה.

אז עוד שלושה ימים באותו מינון וביקורת חוזרת ביום רביעי.

אני בבית היום

במקום באוניברסיטה.

קצת קשה לסוע אליה כשעל הבוקר יש בדיקת דם, ובצהריים יש אולטראסאונד, ובין זה לזה אין מספיק זמן לסוע ולחזור (האונ' במרחק שעה נסיעה) וזה עוד לפני שהכנסנו לחשבון את הצורך להתחלק באוטו עם הבעל שנוסע לעבודה ואת העובדה שהאוטו עצמו שוהה במוסך כי ביום חמישי בלילה הלך הגיר.

מרגישה קצת רגשות אשמה שאני לא מתקשרת לבוסית והולכת לעבודה אבל האמת היא שיש לי טריליון דברים ללימודים - לקרוא המון וגם לכתוב עבודה, אז נראה לי שאם אני באמת אתקדם איתם אני ארגיש פחות אשמה.

עוד לא יודעת איך אני מגיעה היום לרופא, צריכה לברר מצב לטרמפ או משהו, בכל מקרה בדיקת הדם בבוקר הלכה ממש מהר ובקלות, השאלנו רכב וככה גם הקפצתי את הבעל לרכבת, יש לו אוטובוס חזרה מהעבודה עוד לפני שעת ההזרקה.

ספירת חורים: 5 בטן, 1 יד.

נראה מה יהיו התוצאות היום...

יש מצב שהיום חופש הזה ייהפך לשלושה

מחר בתשע בבוקר אני צריכה להזריק אוביטרל, בפעם היחידה שיצא לי להזריק אוביטרול זה היה זוועה מהלכת (לכן חששתי מזריקת הצטרוטייד שיצאה דווקא בסדר), בעקרון בימי שני אני והבעל יוצאים על הבוקר ובתשע אני באמצע הדרך מהעבודה שלו ללימודים שלי, או אי שם בארוחת בוקר (כי יש לי טונה זמן ספייר), בכל מקרה זה לא מיקום שמתאים להזרקה וגם לא בא לי להזריק לעצמי, כי כאמור זה היה גרוע.

אז המחשבה היא להישאר פה ולתת לאחות להזריק לי (היא פה בתשע אבל אין לה שעת קבלה, אני מאמינה שאם אבקש היא תהיה מוכנה לקבל אותי בשעה הזו כי אין אופציה אחרת) ואז לא ברור עדיין איך אוכל להגיע ללימודים, אני מקווה שתהיה דרך כלשהי, אחרת יום לימודים שלם יילך בגלל זריקה אחת.

ביום שלישי ההזרעה אז בטוח לא אסע ללמוד וגם הבעל לא ייסע לעבוד.

אני ממש מתרגשת שהגעתי לרגע הזה ואני אעבור הזרעה, הללויה!

(הערב, כמו אתמול, צטרוטייד ופיורגון, סה"כ 12 זריקות פיורגון, 2 צטרוטייד ו1 אוביטרול, 5 דקירות מחטים לשאיבת 3 מבחנות של דם, סבב קצר יחסית לשניים שקדמו לו)

לקחתי לי יום חופש

מכיוון שעל הבוקר היתה לי בדיקת דם

ובצהריים אולטראסטאונד ואז קניית תרופות

הבנתי שזה לא ריאלי בכלל להגיע היום לאוניברסיטה

גם אם הבעל ישאיר לי את האוטו

אז ויתרתי

ויש לי כמה שעות חופשיות

בתאוריה אני אמורה לסדר ולנקות את הבית

יש טונה מה לעשות

או לפחות לשבת על עבודה שצריך להגיש בקרוב

אבל במעשה אני מרגישה שמגיע לי סוף סוף כמה שעות של כלום, בלי מחוייבות לאף אחד כולל אני עצמי

אז אני עושה כלום.

חוצמזה,

היום הדקירה ביד היתה פשוטה ומהירה

אתמול הזרקת הצטרוטייד גם עברה בסדר, למזלי, הקפאתי את המקום עם קרח והזרקנו ולא היה כל כך נורא

ונראה מה יאמר הרופא היום.