על קו הזינוק

ביום שישי, שבוע ויום לאחר שנשלח, הגיע האישור!

אז ביום שישי הבעל עלה למרפאה עם המרשמים הרבים שקיבלנו (7 דברים שונים) ובקרוב, אני מקווה, יגיע ההורמון הדרוש להתחלה ונתחיל כבר.

ההתחלה, כרגיל, היא בהבאת המחזור ע"י הורמון שמחקה פרוגסטרון (הפעם לא דופסטון אבל אני לא זוכרת את השם ובכל מקרה זה אמור להיות משהו מקביל).

בנתיים אני מתחילה לקלוט מה אני הולכת לעשות לעצמי - גם כמות הורמונים גדולה פי כמה (כשברקע החשש מצד אחד למיעוט ביציות ומצד שני לביוץ מוקדם או תגובת יתר) וגם הרדמה מלאה על סיכוניה השונים - ונכנסת ללחץ!

חוצמזה אנחנו סוףסוף פועלים במרץ להשלמת כל הדרוש על מנת שנוכל לשלוח את טפסי האימוץ, למקרה שלא נצליח בהפריות (אני גם לא יודעת כמה כוחות יש לי בשביל לעשות עוד הפריה ועוד הפריה, נעשה אחת ונראה מה הלאה...).

ובנוסף גיליתי שיש עוד מישהי (במקום הקטנטן שאני גרה בו) שעוברת עכשיו טיפולים (אני כבר יודעת על כמה וכמה פה שעברו בעבר ועם אחת אני מדברת המון על הנושא, היא מאוד מסייעת), זו מישהי שפעם היינו די מיודדות ואיכשהו התרחקנו (היתה לריחוק סיבה אבל לספר אותה פה יכול להיות מגלה מידי מיהי אותה אחת אז אוותר על כך) ובאיזה הקשר היא שאלה אותי אם התחלנו לחשוב על משפחה ופשוט סיפרתי לה שאנחנו כבר כמה שנים בטיפולים ואז היא סיפרה שהם התחילו גם לאחרונה בטיפולים, ואז כמובן שהיתה לנו שיחה די ארוכה בנושא.

זה נחמד שיש לצידך מישהי שגם באותה צרה, במיוחד כשמדובר במישהי שגם ככה את מחבבת.

חוצמזה נראה לי שלא כתבתי פה אבל נולדה לנו אחיינית חדשה ומהממת, מה שמביא אותנו למניין 3 אחיינים ו3 אחייניות!

חיי הנישואים שלנו הם כמו ים סוער - רגע למעלה ורגע למטה, כרגע הכיוון הוא למעלה ואני מקווה שזה יימשך ככה.

והחלטתי לשוב לדיאטה כי ככה כבר אי אפשר יותר.

ובנימה אופטימית זו אלך לי לעשות כביסה.

חמישה דברים שלא ידעתם עליי

באדיבות fe

בגלל שהבלוג הזה הוא בעיקר חד-ממדי אני כבר לא זוכרת אם את כל הדברים האלה באמת לא כתבתי בעבר, אז אם כן - סליחה

1. יש לי בלוג נוסף שבו אני מספרת בערך על הכל, מלבד הצד בחיי שנחשף פה. יצרתי את הבלוג הזה בעיקר כי לא מעט אנשים יודעים מה מסתתר מאחוריי הכינוי שלי (כלומר מי אני באמת) ולא התאים לי לחלוק עם כל העולם ואשתו את בעיות הפוריות שלנו.

2. גם כשאני מקבלת מחזור אני תמיד מקפידה לעשות בדיקת דם לאחר כל טיפול, כי קראתי ושמעתי יותר מידי סיפורים על כאלו שקיבלו מחזור תוך כדי הריון, מה שאומר שגם בשבוע האחרון עשיתי בדיקת דם, שכמובן יצאה שלילית.

3. במרפאה הרגילה שלי (לא מרפאת הנשים) יש שתי אחיות, אחת מקסימה ואת השניה אני לא ממש מסמפטת וגם לא מעריכה מקצועית ודווקא היא האחראית על טיפת חלב, ונשים בהריון ונשים שמנסות, בפעם האחרונה שהייתי אצלה יצאתי בוכה ממש.

4. כבר לפני כחצי שנה קיבלנו את מסמכי האימוץ ועדיין לא סיימנו למלא אותם ולארגן את כל הטפסים.

5. תמיד חלמתי על ארבעה ילדים (למרות שגם כנערה סייגתי ואמרתי שקודם אני אעבור הריון ולידה ראשונים ורק אח"כ אתחייב למספר) ועכשיו אני בהחלט שוקלת להיעצר בשניים, אם במקרה זה יהיה שניים בהריון אחד רוב הסיכויים שאני לא אנסה להיכנס לעוד הריון.

עכשיו מעבירים לחמישה אנשים:

1. הכבשה

2. ביילע

3. צופר ערפל

4. שושנת העמקים

5. מרגי

הסנדלר הולך יחף

כמדומני שזה עוד לא עלה פה, אבל אני עובדת במעין משפחתון.

וכל שניה עם הילדים הקטנים היא שניה של חסד מופלא ושל תהום עצבות.

כל כך הייתי רוצה להחזיק ככה אחד משלי, ולא אכפת לי איך הוא ייעשה שלי.

כל החזקה כזו נראית לי כמו שניות גנובות מגן עדן, בשניות האלה אני בטוחה שאימוץ הוא פתרון מעולה עבורי, כלומר - אם עד שיגיע תורנו עוד לא נצליח.

אני לא בטוחה שאני מעבירה את מה שרציתי לומר, אז הנה ציטוט שאומר את זה כ"כ נכון:

"בתא המדידה בחנות כולבו אישה מאוד בוטחת פשוט נתנה לי להחזיק את בתה בת השלושה חודשים, גייסתי את כל כוחותי כדי להמשיך לשבת בכיסא הוויניל הוורוד-בז' ולא לקום ולברוח בטירוף עם היצור הקטנטן  והרך הזה צמוד לחזי"

("אשתו של הנוסע בזמן", 284)

אימוץ
אתמול ביקשתי שישלחו לי טפסי אימוץ

זו אופציה שהיא כרגע מאוד בעתיד הרחוק מבחינתנו, מצד שני התור כל כך ארוך שמדובר על חמש שנות המתנה, אם עוד חמש שנים לא יהיו לנו ילדים משלנו בטוח נרצה לאמץ, כך שעדיף כבר להירשם, למרות שאנחנו רק בתחילת הטיפולים ורוב הסיכויים שנצא מהתור בהמשך ההמתנה.

זה לא היה קל, להרים את הטלפון, אני תמיד מתפדחת מטלפונים למוסדות, קל וחומר בנושא שכזה, ועוד הייתי צריכה לבקש מעטפה ללא זיהוי - לא בא לי שכל היישוב הקטן הזה יתחיל לרכל עלינו, אבל הם היו מאוד מבינים (ביררתי מראש בפורום אימוץ בYnet והסתבר שאפשרי לבקש דבר כזה) והבטיחו למצוא מעטפה ריקה.

החופש היה נפלא, אגירת כוחות ואנרגיה ויכולת התמודדות עם כל מה שהגוף שלי יזרוק בהמשך (או כך לפחות אני מקווה).

(כן, זה פוסט משוחזר, בעיות טכניות)

מקסימום תאמצי

אין לי שום בעיה עם ילד שהוא לא שלי ביולוגית

ואפילו החלטנו שאם הסבב הזה לא ילך

אז במקביל לסבבים הבאים גם נירשם לאימוץ

אבל האם ידעתם שזמן המתנה הוא מעל חמש שנים???

בקצב הזה בעלי יהיה כמעט 40 כשיהפוך לאבא

אני מקווה שבכלל יתנו לו בגיל כזה, כי יש מגבלות על גיל.

יש גם אופציה של אימוץ חו"ל

שאינה רלוונטית ליכולתינו הכספית.

אופציה אחרונה

אימוץ כאלה שלא רוצים לאמץ

למשל אתיופים

ילדים גדולים (מגיל שנתיים הם גדולים)

ילדים חולים

אחים

ושאר מרעין בישין

עם חלק יש לי בעיות

(למשל מחלות, אני חושבת שיש מעט מחלות שיש לי יכולת להתמודד איתן מבחירה, ולבעלי עוד פחות מלי)

עם חלק יש לי חששות

(למשל האם העובדה שאין ביישוב הקטנטן בו אנו גרים אף אתיופי תעשה עוול לילד שגם ככה ייראה חריג במשפחה שאסור לה לראות שמש בלי קרם גם בחורף? כי לי אין בעיה עם צבע עור שונה, השאלה היא באמת טובת הילד)

ועם חלק יש לבעלי בעיות

(למשל גיל לא צעיר לילד, האמת שזה באמת יותר קשה)

מצד אחד יש בי רצון גדול לתת דווקא לאלו שיותר צריכים, כלומר הפחות מבוקשים לאימוץ

מצד שני, הבעל שלי עוד לא השלים עם הרעיון בכלל, למרות שאני מדברת עליו שנים

אולי אחרי ילד אחד, אם התסמונת לא תעבור (זה קורה לפעמים אחרי לידה ראשונה) נמשיך באימוצים

כי באמת לא ברור לי איך אאזור אי פעם אומץ לעשות את זה שוב