לא כתבתי יובלות...

היום הורידו לי שלוש נקודות חן, אחת מהרגל ושתיים מהגב.

בדר``כ אני לא עושה את זה בבי``ח אבל הפעם הרופא החליט להוריד שלוש בבת אחת ושיהיה יותר קל בבית החולים אז הגעתי לאשפוז יום כירורגי. רוב מי שחיכו בתור היו זוגות לקראת שאיבה... לא היה לי האומץ לשאול שאלות ובכל מקרה אני ממש רחוקה משם (קודם שאני אגיע להזרעה בכלל) אבל הסתכלתי עליהם והרגשתי כאילו אני רואה את העתיד שלי, די מצמרר. וגם ראיתי שם את רופא הנשים שלי, בטח הוא היה שם בהקשר לכל השאיבות, הוא הציץ עליי במבט של ``מה *את* עושה פה`` אז הסברתי שזה הפעם לא בקשר למשהו נשי... הכי מצחיק ששאלו מי לשאיבה והבעל שלי חשב שמדובר על שאיבת שומן...  אני קצת מתלבטת מה עכשיו, בעקרון עוד שבוע אני יכולה לחזור לרופא ולהתחיל את הסבב החדש, הללויה (מאוגוסט לא עשיתי סבב) אבל אולי כדאי לחכות עד שיוציאו לי את התפרים שזה עוד שבועיים, האמת שבעקרון הכי טוב לחכות חודש לתשובות כי אם במקרה זה סרטני (חס וחלילה) זה ממש לא לעניין להיכנס להריון במקביל אבל אין לי סבלנות וגם ממה שהבנתי מהרופאים הורידו את הנקודות שעלולות להתפתח ולהיות סרטניות אבל הם לא באמת חוששים כבר עכשיו שהן סרטניות אז לא נראה לי שיש לי סבלנות לחכות עוד חודש שלם, כמה כבר אפשר? נראה לי שאני אחכה לראות כמה כוחות נפשיים יש לי כל כך מהר מהניתוח להתחיל סבב ועד כמה התפרים מפריעים לי להתנהל בחיי, אבל אם אני אוכל אני כבר בעוד שבוע אחזור לעניינים ואם לא - מה זה עוד שבוע אחד אחרי כ``כ הרבה זמן???

הקללה הגיעה

לא סיפרתי לכם, כי נאחזתי באמונות תפלות וכאלה, אבל לפני שבועיים בדיוק, תקפה אותי במיטה הרגשה משונה שחלפה מהר, מעין כאב חד, הפעם הקודמת שהרגשתי ככה התבררה בדיעבד כביוץ מוקדם, מכיוון שהפעם ההיא היתה הפעם היחידה בחיי שהרגשתי כאבי ביוץ לא הייתי בטוחה לגבי הפעם הזו, אבל ממש קיויתי.

בעיקר, כי שעות ספורות לפני כן עשינו סקס, וזה התזמון הכי אידיאלי שיכול להיות.

אבל, לצערי, המחזור הגיע ביום שישי, ולפי ההמלצה של הרופא לא ננצל אותו להתחלת הטיפולים אלא נחכה בסבלנות לכל הבדיקות שאני צריכה לעבור בתחילת פברואר בגלל בעיות העיכול, במילים אחרות - בערך בעשרים לפברואר אני חוזרת לרופא ומסתערת על הסבב החדש, בנתיים אני רק מקללת את הדימום, ולא רק בגלל שפירושו שלא הצליח לנו החודש.

אח, אני שונאת להיות במחזור.

2 סיבות למה לא הייתי פה ואחת למה הופעתי היום

למה לא?

1. המחשב גוסס, הוא עובד אבל ל-א-ט, צריך להחליף איזה חלק.

2. אני עדיין בבירורי "מהו כאב הבטן הזה", הכל ייגמר ב10/2, בתקווה, כך שלא היה לי הרבה מה לעדכן בתחום בו עוסק הבלוג

למה היום?

1. הייתי היום אצל הרופא, הוא אמר שטוב שחיכיתי ושהוא רוצה שאחכה עוד שלושה שבועות, לתום הבירור, למרות שלפי כל הסימנים אוטוטו מגיע המחזור, אז רציתי לעדכן אתכם, ובעיקר להוציא אנחת רווחה ענקית, כי כמה וכמה אנשים (לא מהעולם הוירטואלי) לא הפסיקו לרמוז שאני סתם דוחה את החזרה לטיפולים, או שאני מתרצת תירוצים או כל מיני דברים שכאלה, והאישור הזה שהרופא נתן (למעשה נתתי לו להחליט לבד והוא החליט לדחות בשלושה שבועות) גרם לי להרגיש כ"כ הרבה יותר שלמה עם הציפיה הארוכה וההמתנה, איכשהו הידיעה שהרופא שלי תומך בהחלטה ומאריך אותה מאפשרת לי לאזור מספיק סבלנות ולחכות עד תום הבירורים.

בקיצור, אני עדיין לא עושה כלום, אבל לפחות מרגישה פחות רע לגבי זה, יותר בטוחה שזה מה שצריך לעשות ואין הרבה ברירות ובטוחה שוב בהחלטה לדבוק ברופא שלי.

קבעתי תור לרופא ל31/1

שזה בטוח אחרי התור של הגסטרו, כי היא אמרה לסוף ינואר והיא מקבלת בימי שלישי וה31 הוא יום רביעי.

אני רוצה לחכות לתור שלה בעיקר כדי לשאול עד כמה הטיפולים משפיעים על תסמונת המעי הרגיז, קראתי בכמה מקומות שסוברים שהורמונים משפיעים עליה ואני רוצה לדעת למה אני מכניסה את עצמי.

נראה מה הרופא שלי יאמר לגבי שאר התהליך וגם מה הגסטרו תאמר, אבל בעצם קביעת התור אני כבר מרגישה יותר טוב.

תגובות לתגובות שלכם אחרי ארוחת הערב.

אני צריכה עיצה

מאז אוגוסט לא עשיתי שומדבר בהקשר של טיפולי הפוריות כי אחרי צילום הרחם התחילו לי בעיות מעיים שונות והרופא אמר שאין טעם להתחיל טיפול עם כאבי בטן לא ברורים מכיוון שאח"כ לא נדע אם הכאבים מגיעים מהבעיות או מהזריקות (מה גם שמתוכנן פרוטוקול חדש אז בכלל קשה לדעת מה תהיה ההשפעה).

בכל אופן הבעיות הסתבכו והלכו ולאחרונה הגיעו למסקנה שכנראה שיש לי תסמונת המעי הרגיז, כדי לוודא הייתי צריכה לעשות שתי בדיקות, אחת שכבר נעשתה אבל תוצאה סופית של הביופסיה עוד לא הגיעה, והשניה (רגישות ללקטוז) שאעשה רק בתחילת פברואר.

את התור החוזר לגסטרו יקבעו לי למתישהו בסוף החודש הזה (מהמרפאה קובעים ומודיעים כך שאין לי יכולת השפעה על התאריך) ואני מניחה שאז אשמע את התוצאה של הביופסיה וגם מה עושים הלאה עם האבחון של המעי הרגיז.

בכל אופן אני תוהה אם להמשיך ולהמתין לפני שאני חוזרת לרופא הנשים, האם יותר חכם לעשות קודם את בדיקת הלקטוז והאבחון הסופי ולשמוע מה עושים כדי להרגיש טוב יותר ורק אח"כ להתנפל בחזרה במרץ על טיפולי הפוריות או שחבל על הזמן שנמתח לו עוד ועוד והגיע הזמן לחזור ולעשות סבב - שאני מאוד רוצה לחזור ולעשות כבר.

עוד שני דברים שצריך לשקול זה שהייתי מאוד חולה בחודשיים האחרונים וגם עכשיו אני לא מאה אחוז, אז אולי שווה לקחת איזה שבוע-שבועיים של בריאות לפני שמכניסים את הגוף שוב למערבולת.

האחות במרפאה שלי (לא מרפאת נשים אבל היא מעולה מעולה) חושבת שכדאי לחכות לאחרי הלקטוז שיש בזה הגיון אבל מה שאני חוששת זה שעשרה ימים אחרי בדיקת הלקטוז אני עוברת ניתוח מקומי להורדת שלוש נקודות חן ולפעמים אחרי הניתוחים האלה קצת קשה לזוז ולבצע דברים כמו נהיגה ואי אפשר לדעת מראש איזה נקודות יגבילו ואיזה לא ובכלל נראה לי די מדכא לעבור במקביל גם תהליך כזה (שבו במשך שבועיים מטפלים יום יום בפצעים הפתוחים ורק אח"כ מוציאים את התפרים וחוזרים לחיים נורמליים) וגם סבב חדש של זריקות, כשהפעם אמורים להיות שני סוגים שונים של זריקות.

בקיצור, יש למישהו אולי עיצה כי אני מרגישה די אבודה...