ספירת חורים

7 קטנטנים בבטן, מהזריקות

4 ביד, 1 מבדיקת הדם שלשום (שיצר וואחד שטף דם, כולל פנימי שהאחות היום עשתה עליו פרצוף) ו 3 מבדיקת הדם היום (דווקא היו שתי אחיות ששתיהן מעולות בלמצוא והפעם כנראה פתחנו שלושתינו את הפה יותר מידי ודקרו אותי שלוש פעמים עד שהצליחו עם פרפר וגם אז בקושי הדם זרם, יותר מחצי דקה לקח למלא את המבחנה)

1 ברגל, מהתפרים שנפתחו ואני עדיין לא יכולה להתכופף יותר מידי

2 די סגורים משני הניתוחים האחרים, שיישארו ככה.

היום אחה"צ אולטראסאונד והוראות המשך טיפול.

(אה, למבינים, התוצאות ביום שני היו 375 E2 ו1.7 פרוגסטרון)

סיכום סבב

13 זריקות במינון הנמוך ביותר האפשרי.

5 בדיקות דם

4 אולטראסאונדים.

ביום ראשון הזקיק היה בגודל 13, שזה התחלה של צמיחה וגדילה (הם צריכים לעבור את גודל 20 כדי לבייץ), המשכנו במינון הכי נמוך וחזרתי ביום שלישי, לכאורה הוא היה אמור להיות מקסימום של המקסימום בגודל 18 (כשהם לקראת הסוף הם עולים בעד 2.5 ליום), אבל בדיקות הדם הראו שהביוץ כבר היה, עבר.

ביוץ מוקדם, ככה זה נקרא, וזה קורה ב20% מהמקרים, איכשהו אצלי זה קרה (נכון לעכשיו) ב66.6666% מהסבבים.

ביוץ כזה מניב ביציות דפוקות, לרוב, ולא פעם בעיות ברירית הרחם, מחזור כואב והיסטרי, ציסטות כואבות, כאבים ומה לא.

בפעם הקודמת זה היה יותר קיצוני (בייצתי אחרי זריקה או שתיים) והביא לאשפוזי (באבחון לקוי - חשבו שזו דלקת אגן), אני מקווה שהפעם זה לא יתקרב לאותו המצב.

מה שבטוח זה שהסיכוי להרות כשהביוץ כבר עבר הוא נמוך יותר, ושלא היה טעם לעשות הזרעה, שזה היה התכנון לסבב הזה, ושאין הרבה סיכוי שעוד שבועיים אבשר לכם שנקלטתי, ושהמחזור יהיה כואב, מאוד כואב (באחרון, שהיה אחרי סבב רגיל ותקין, הייתי בבית יומיים עם כאבים).

אני לא יודעת אם אני אהיה חייבת כבר לעשות את צילום הרחם מכיוון שהרופא מחייב אחרי שני סבבים תקינים, ועוד לא היו לי שניים תקינים.

אני כן יודעת שהסבב הבא יכיל יותר חומרים, כלומר מלבד חומרים מבשילי ביצית הוא יכיל גם חומרים מעכבי ביוץ כדי למנוע מצב של ביוץ טרם-עת.

וזהו, הרבה כוח וחשק לדבר על זה אין לי, רק חבל שבשבת, ראשון ושני, שבכל אחד מהם היה תכנון לסקס, התוכניות לא יצאו לפועל, אם הן היו יוצאות לפועל היה לי סיכוי לא רע.

על קצה המזלג

4 בדיקות דם.

12 זריקות בבטן

זקיק בגודל 13, לא רע בכלל

ממשיכים, נראה בשלישי שוב מה קורה.

אין לי כח לפרט יותר, מבטיחה לעדכן וגם להגיב לכולם מחר.

3 ותשע

אני שפוכה

כל דבר קטן גורם לי לבכות

אני לא בטוחה אם זו עייפות או הורמונים

הזקיק הגיע ל11, כלומר התחיל לגדול, נראה בראשון איך הוא יהיה.

2 ביד, 4 בבטן (החמישי הערב)

מוזר בימים כאלה להתעסק עם הבאת ילדים לעולם.

מוזר לספור כאבים קטנים (יחסית) כשכל העם כואב.

אבל חשוב לי, מסיבה לא ברורה, לתעד.

אז אני ממשיכה.

היום היה א"ס, כמובן שכלום לא גדל, אבל אף אחד גם לא ציפה, ממשיכים באותה שגרה עד לרביעי ונראה.