סקר, עדכונון ובדיחה

סקר:

כשאתן מרגישות שנוצר מרחק ביניכן לבין בן הזוג, איך אתן מתקנות או מנסות לשנות זאת?

עדכונון:

רירית בסדר, זקיק מוביל 10 כלומר יש התחלה של התחלה, ב"ד רק מחר אז הערב הזרקה זהה ומחר בערב אדע מה ישתנה.

ממחר מזריקה לעצמי כי הוא יהיה במילואים.

ובדיחה:

אמא שלו ואני נוסעות לרופא עיניים, באוטו שיחת נשים.

מתישהו בשיחה אמא שלו מספרת שהיא צריכה לקבוע תור לרופא הנשים ה', אני תוהה אם היא לא מטופלת (כמו 99% מנשות היישוב) אצל רופאת הנשים א' והיא אומרת שאכן כן אבל לא' (מסתבר) אין אולטראסאונד והיא צריכה א"ס וגינלי שיגרתי אז שלחו אותה לה' רק שהוא חודש איננו.

אני אומרת לה שתלך על הרופא שלי, ושתגיד שהיא אמא של בעלי ותקבל יחס של זהב.

חמותי, כפולניה טובה, מתחילה לתחקר, שהרי אמרו לה שרק ה' עושה א"ס.

חמותי: "גם מ' (הרופא שלי) עושה א"ס?"

אני: "ברור"

חמותי: "לא, הכוונה לא"ס וגינלי"

אני: "כן, כן, ברור"

חמותי: "וגינלי הכוונה שמכניסים את הסטיק פנימה, לא משהו חיצוני"

אני (כבר נקרעת מצחוק): "נו, ברור, א"ס וגינלי, אני יודעת מה זה וברור שמ' עושה, הוא עושה לי כל פעם"

חמותי: "את בטוחה שהוא עושה?"

אני: "כן, כן, ואת תקבלי אצלו יחס טוב אם תגידי שאת חמותי"

חמותי (פולניה או לא פולניה): "אני לא יודעת, אמרו לי שרק ה' עושה, אולי מ' מקבל רק מקרי פוריות" (לא, היא לא אמרה את המילה המפורשת, היא פולניה, אני לא זוכרת מה היה הביטוי אבל זה מה שהשתמע ממנו)

אני: "תבקשי תור למ', אל תדאגי, הוא מקבל כל מיני מקרים לא רק כאלה"

חמותי: "טוב נראה"

בקיצור, לא נראה לי שהיא השתכנעה ולא נראה לי שאני הולכת להתעקש, חבל, היא באמת היתה מקבלת אצלו יחס של מלכה...

יש התקדמות נפלאה

היום זריקה אחרונה של פיורוגון.

ומחר על הבוקר (בשבע! מי קם כ"כ מוקדם, לעזאזל (האמת שיש ימים שבשבע אני כבר בעבודה אבל לא ביום שני ולכן זה מעצבן שצריך גם ביום כזה לקום מוקדם) ) אוביטרול ומחרתיים ההזרעה.

איזו התרגשות! איזו שמחה!

בכלל היה היום יום מרגש כנראה שיש לי סוג של עבודה חדשה, מאוד חלקית ונעשית מהבית אבל זה פתח לעוד הרבה דברים ואולי בשנה הבאה אני לא אמצא את עצמי במקום של "אין ברירה" אלא במקום שאני רוצה להיות בו ויכולה, למרות הטיפולים (או ההריון, כמו שאומר הבעל המקסים שלי).

מחר הולך להיות יום די נאחסי, גם הזריקה על הבוקר, שהיא הזריקה הכי כואבת, וגם שכחתי לקחת מחטים יותר מתאימות ואני לא יודעת אם עוד ייצא לי, וגם יש לי פגישה שאני די מפחדת ממנה, וגם יש לי שיעור שאני די שונאת ושעוד שבוע צריך להגיש בו עבודה שעוד לא התחלנו לעבוד עליה (זה בזוגות) אבל העיקר שמחרתיים יש הזרעה!

אתמול

התחיל ברבע לשבע

קמתי, ניסיתי להתעורר, התארגנתי, שתיתי המון מים

ונהגתי לבדיקת הדם שבעיקר הסמוכה.

התור לבדיקת הדם היה ארוך אז חיכיתי לא מעט.

בנתיים התחלתי לקרוא ספר שאני צריכה לקרוא ללימודים.

כשנכנסתי פגשתי את אחת משתי האחיות שבדר"כ מצליחות לקחת לי דם בקלות

(לרוב האחיות זה די קשה)

בפעם האחרונה, שכבר היתה מזמן, היא לא הצליחה, באיזה יום ארור שדקרו אותי בו שלוש פעמים

(בהזדמנות אני אלנקק פה לפוסט מאותו יום)

אז הפעם בניגוד לתמיד היא לקחה פרפר, והצליחה בשניות

מצחיק אותי שהיא התייאשה עד כדי פרפר, היא אמרה שזה בהחלט בגלל הפעם ההיא...

משם מיהרתי לנהוג לעבודה, איכשהו האחראית עליי פישלה ושכחה לשלוח להם מחליף עד שאגיע, היא חשבה שהבדיקה היום, והפלאפון שלי נשאר בבית אז לא ניתן היה להשיג אותי ואף אחד לא ידע אם אני בכלל אבוא, אז היה לי ממש לא נעים מהעובדות האחרות למרות שזו לא הפשלה שלי.

עבדתי עד חמישה לארבע.

בעקרון העבודה היא עד ארבע ולרוב יוצא שאני נתקעת שם לפחות עד ארבע וחמישה או ועשרה אבל הייתי חייבת למהר.

הגעתי הביתה, עשיתי שטיפה קצרה, החלפתי בגדים, ארגנתי תיק וחיפשתי בנרות את הפלאפון (בסוף מצאתי) ורצתי לטרמפ שהיה לי.

בטרמפ חטפתי קצת צעקות, שלא כאן המקום להסבירן, מה שחשוב זה שההורמונים הביאו אותי כמעט לסף דמעות מצעקות שברגיל לא היו מזיזות לי כלום.

בכל אופן בעשרה לחמש הייתי בחזרה אצל הרופא, שוב היה תור רציני.

כשנכנסתי הסתבר שההורמונים עלו (614 אם אני זוכרת נכון) ושלא היה ביוץ (הללויה) ואז עברנו לאולטראסאונד, לרוב הוא ממש מתקתק את האולטראסאונד הוגינלי אבל הפעם הוא לא מצא שחלה אחת וטעה בחישוב הגודל של הזקיק בשחלה השניה, בחיים הוא לא היה בפנים כ"כ הרבה זמן... מוזר.

בכל אופן, יש לי זקיק אחד שגדל - 13 מ"מ גודלו, אז מאתמול עברנו למינון יותר גדול - 75 יחידות ביום.

בפעם האחרונה שהיה לי זקיק 13 ולקחתי 75 יחידות זה נגמר בביוץ מוקדם תוך יומיים

אז נכון שמהערב אני מוסיפה את הצטרוטייד שתפקידו לא לתת לביוץ להתרחש, אבל לכל מקרה שלא יבוא דאגנו שיהיו שם גם זרעונים...

בכל מקרה, אחרי הרופא העברתי עוד כשלוש שעות בקניון כי חיכיתי לבעל שיסיים את העבודה ויחזיר אותי הביתה (ככה זה כשגרים בחור שאין אליו אוטובוסים ממש) קצת הסתובבתי ובעיקר המשכתי לקרוא את הספר.

בשמונה וקצת הגענו הביתה, אחרי ארוחת ערב, ואני הייתי שפוכה לגמרי, הייתי הולכת למיטה אבל שעת ההזרקה היא בעשר וחצי  אז פשוט נמנמתי בסלון עד שהזמן הגיע, הבעל העיר אותי והזריק.

איכשהו נחתנו על ורידון או משהו, כי יצא טונה דם, בחיים זה לא קרה לנו.

כאב, עבר.

בסוף גם הלכתי לישון באיזה אחת-עשרה ומשהו

ועכשיו אני עפה לעבודה.

זקיקי קטנטנים

לפי הפרוגסטורון לא בייצתי עדיין, הוריי

לפי הe2 הדרך עוד ארוכה.

אז עוד שלושה ימים באותו מינון וביקורת חוזרת ביום רביעי.

אני בבית היום

במקום באוניברסיטה.

קצת קשה לסוע אליה כשעל הבוקר יש בדיקת דם, ובצהריים יש אולטראסאונד, ובין זה לזה אין מספיק זמן לסוע ולחזור (האונ' במרחק שעה נסיעה) וזה עוד לפני שהכנסנו לחשבון את הצורך להתחלק באוטו עם הבעל שנוסע לעבודה ואת העובדה שהאוטו עצמו שוהה במוסך כי ביום חמישי בלילה הלך הגיר.

מרגישה קצת רגשות אשמה שאני לא מתקשרת לבוסית והולכת לעבודה אבל האמת היא שיש לי טריליון דברים ללימודים - לקרוא המון וגם לכתוב עבודה, אז נראה לי שאם אני באמת אתקדם איתם אני ארגיש פחות אשמה.

עוד לא יודעת איך אני מגיעה היום לרופא, צריכה לברר מצב לטרמפ או משהו, בכל מקרה בדיקת הדם בבוקר הלכה ממש מהר ובקלות, השאלנו רכב וככה גם הקפצתי את הבעל לרכבת, יש לו אוטובוס חזרה מהעבודה עוד לפני שעת ההזרקה.

ספירת חורים: 5 בטן, 1 יד.

נראה מה יהיו התוצאות היום...