סליחה שאני לא קוראת ובקושי עונה

קשה לי עדיין...

שאלה לכאלו שעברו שאיבה - כמה זמן אחרי עוד דיממתן?

הדימום לא חזק אבל עדיין קיים, נשאבתי לפני איזה 12 שעות, אולי קצת יותר.

זה סביר?

2, רק 2

אין לי כח לספר הכל, אני ממש חלשה

אבל שאבו לי 2 ביציות.

ואת כל שאר הסיוט אספר מחר, אני מקווה.

מאבדת את עצמי

פעם הייתי אופטימית, ברמה של טפשות מרוב אופטימיות.

אולי זו רק ההתבגרות ששינתה את זה.

אבל עד לא מזמן תמיד היה אפשר לראות אותי מחייכת, לפחות כלפי חוץ.

פעם היתה לי סבלנות לכולם, תמיד, בוודאי בזמן עבודה.

פעם הייתי מבלה, הייתי ספונטנית, הייתי משקיעה בחברות, המון.

עכשיו יש עוצר יציאות, כי כל ערב בתשע וחצי צריך להיות בבית לזריקה.

אין לי כוח לאפ'אחד.

אין לי עצבים לדבר בטלפון אפילו עם גיסתי האהובה.

אני ממורמרת ורואים את זה, גם סתם אנשים אבל בעיקר חברים.

הסבלנות שלי ללקוחות, שתפקידי לשרת, הולכת וקטנה.

טלפונים אני בכלל לא עושה, מרוב החברות התרחקתי כי כואב מידי לראות את החיים הנורמליים.

בחגיגת היומולדת שנתיים של אחייניתי יכולתי רק לחשוב על המיטה שלי, שכ"כ רציתי להיות בה.

(ופה ושם יכולתי גם לחשוב על כך שידענו על ההריון הזה בשבוע ה5 ומאז בערך גם אנחנו מנסים).

רוצה את מיב של פעם

החייכנית

העליזה

זו שמוצאת נקודת אור בכל דבר ומצב

זו שבעיקר בעיקר צוחקת

וכמעט אף פעם לא בוכה

זו שיש לה הרבה חברות והיא שומרת עם כולן על קשר קרוב

זו שאחיה הוא האדם הכי קרוב אליה בעולם, גם כשהם גרים רחוק

לא רוצה את מיב הדכאונית, העצבנית, העייפה תמיד, חסרת החברות ומעמידת הפנים.

היומיים האחרונים הם סיפור ארוך-ארוך

שאתמצת כאן כרגע, ואולי מחר אספר את כולו:

אתמול עבדתי כמו מטורפת משבע בבוקר עד שבע וחצי בערב ואז שוב בין אחת עשרה לחצות, רצוי אולי לציין שבדר"כ בימי חמישי אני עובדת משבע ועד 12:00 ואז מחמש עד שבע ואז בלילה, ומדובר בשלוש עבודות שונות, רק שאתמול בגלל הצטרפות מקרים מטורפת הכל היה ברצף, אפילו לאכול אכלתי רק בלילה באיזה עשר וחצי, עד אז רק נשנשתי שטויות.

בכל מקרה הזרקתי, 66 פיורגון, סה"כ לבנתיים 132.

הבוקר ברבע לשבע הייתי בעבודה לעשות משהו שחובה לעשות בבוקר, ואז נסעתי ליחידת הIVF לבדיקות, מסתבר שיש יותר תור בימי שישי, או לפחות ככה זה היה נראה, כל פעם אני לומדת משהו חדש על הנורמות שם ועדיין כל פעם אני יוצאת ורק רוצה לבכות.

ב11:15 התקשרתי לשמוע את ההוראות, כמובן שבאותה שניה הגיעו לעבודה מליון לקוחות, אחרי שבמשך כחצי שעה היה שומם לחלוטין  לא משנה, העיקר שלא היה ביוץ מוקדם, ממשיכים באותו מינון והביקורת הבאה ביום שני, נדאג עד אז לכסות את הסיכוי שכבר אבייץ בנסיונות טבעיים

חוצמזה יש לי כאבים כמו של מחזור והדימום מתחזק, שזה מוזר כי לרוב כשמזריקים בתחילת המחזור הזריקות די מחסלות את המחזור. אולי הגלולות באמצע משבשות את העניין הזה.

עכשיו הגעתי הביתה, הבית נראה כמו סדום ועמורה, אוכל לשבת קניתי ולא הכנתי ואני הולכת להתמוטט ולישון, ושהעולם כולו יקפוץ לי בזיגזג.

וזה התמצות.

מקווה שלכם יש סוף שבוע יותר נחמד

מחסום כתיבה

מחסום כללי פוקד אותי בימים האחרונים

ובין שאר הדברים זהו גם מחסום כתיבה

כרגע בעיקר אוספים מידע לפני ההחלטה אם ללכת על הפריה ביחידת ivf או אצל הרופא שטיפל בנו עד כה, רק באופן פרטי.

יש פה ושם רגעים קטנים של אושר כמו חגיגת יומולדתו של הבעל (עם ההורים של שנינו במסעדה, בשבת אחת, ובvip של סינמהסיטי בשבת שלאחריה), הגילוי ששנינו אוהבים להרכיב פאזלים יחדיו או הנאה כאשר משהו בעבודה מסתדר.

מכסים עליהם הרבה רגעי תסכול וקשיים, רובם רגשיים.

הבית עוד כולו הפוך מהימים שבהם בקושי הצלחתי לקום מהספה שמול הטלוויזיה (דווקא לא דכאון - אלא משהו פיזי טהור, התגובה של הגוף שלי לעודף ההורמונלי הממה אותי לחלוטין), הבעל כהרגלו לא עשה כמעט דבר.

היום ביליתי את הצהריים עם חברות, אחת שעשתה ivf ביחידה שאליה אלך - אם אבחר ללכת ליחידה, וסיפרה לי על כל מה שרק צריך, היה נחמד מאוד כי היא אישה מקסימה והילדות שלה מתוקות ונעים אצלה בבית, ביתי שכזה.

בדרך משם תפסה אותי מישהי אחרת שאני ממש לא מחשיבה כחברה אבל לא היה נעים אז נכנסתי, היה בסדר, הבית שלה קר כזה, לא מזמין, לא ביתי, אבל אולי זו השלכה של מה שאני חושבת עליה, אח"כ קפצתי לשניה לחברה טובה כי לא נעים להיות כ"כ קרוב לבית שלה ולא להיכנס.

יש קצת התקדמות בנושא העבודה, אולי מתחילה משהו חלקי נוסף, העלו לי גם את המשכורת על אחד הדברים החלקיים אבל יש סיכוי שמשהו אחר שאני עושה יסתיים או לפחות ירד מאוד בכמותו, כרגע אין לכל זה השפעה כלכלית נרחבת עליי אבל מתישהו זה יתחיל להשפיע וזה קצת מלחיץ.

זהו

מחסום כתיבה

אחזור כשיפתח