פוסט מוסתר שני

אז היום היתה ההזרעה.

כמיטב המסורת של הסבב המבולגן הזה גם שכחנו הפניה וטופס 17.

זה הגיע לידי דמעות, כי צריך תוך שעה להביא את הזרע למעבדה אבל אנחנו היינו כבר 45 דקות אחרי ולא היה ברור מתי זה יסתדר.

בסוף הסתבר ששעה אומרים לאנשים אבל בת'כלס שעה וחצי זה גם טוב.

הזרע כרגיל היה מושי מושלם.

ההזרעה הלכה די טוב, לא כואבת ונוראית כמו פעם שעברה אבל גם לא שניה וחצי לא מורגשות כמו בפעם הראשונה.

הרופא הכפרה אמר שאולי יהיו קצת דימומים כי הצוואר רחם (כאן הוא אמר פועל שלא הבנתי, נתפס? נשרט? משהו אחר? מי יודע)

למה כפרה? כי אני רואה בפורום לא פעם שאלות "עשו לי היום הזרעה ואני מדממת, זה בסדר?" והוא פשוט חסך לי קושיות בזה שהוא הזהיר מראש.

אז עכשיו המשימה היא סקס והרבה

לשתות טונה מים

לקחת חומצה פולית

לחזור עוד שבועיים לקבל הפניה לבדיקת דם לגילוי הריון

ולנסות להיות רגועה.

יהיה טוב, אני מקווה

זה כנראה משהו קוסמי
בכל מקום יש נשים הרות.
הולכת בשבילי האונ' - מישהי מציגה לראווה את התינוקת שלה.
אוכלת במנזה, שולחן לידי יש שתי נשים בהריון שמחליפות כל זמן הארוחה שלי דיעות על הבדיקות השונות ומי ילווה אותן לחדר הלידה.
הולכת לספריה, שלוש ספרניות הרות.
עושה מבחן, המרצה בהריון.
 
זה כבר באמת מוגזם
ואני אכולת קנאה
ברור שכל אלו לא באות על חשבוני אבל קשה לראות שלכולם מסביב יש את מה שאת רוצה ורק את לא מצליחה להשיג אותו.
 
מה הכי מדכא?
אני מכירה לפחות שתי נשים (חברה וגיסתי) שבזמן שאני מנסה הן נכנסו להריון, ילדו ונכנסו שוב להריון.
זה לא מדכא בגלל הקנאה
אלא בגלל שזה מבהיר כמה זמן אני כבר מנסה, כמה זמן אני דורכת במקום בזמן שהחיים של כל שאר האנשים מתקדמים ומתקדמים ומתקדמים ואני עדיין באותו בור ללא סיום נראה לעין.
בזמן שאני רק מלעיטה את הגוף בהורמונים יכולתי להרות בהצלחה כבר פעמיים!!!
 
שמעתי הבוקר בנסיעה שיר של שירי מימון, אני חושבת שהוא חדש אבל אני לא כזו בקיאה, בכל מקרה היא שרה שם שהיא מסתובבת שוב ושוב על אותו ציר, כשכולם מתקדמים, הנה המילים:

בליל מחשבות ממוחי הקודח

פחד:

אני מפחדת כמעט עד מוות מהרגע בו ivf יהיה הפתרון הכי הגיוני.

אני חושבת שיש רגעים שבהם יותר משאני רוצה להצליח כי אני רוצה ילד, אני רוצה להצליח כדי לא להגיע לivf.

מבוכה:

פספסתי שלושה שבועות רצוף את הלימודים ביום ראשון.

השבוע כשהופעתי מישהי שלומדת איתי שאלה מה קרה ואיך אני אסתדר עם המרצה, הסברתי לה שיש לי אישורים רפואיים, והיא התחילה לשאול אם הכל בסדר, אמרתי שכן, הכל יהיה טוב, עוד שאלה ועוד שאלה ופתאום היה ברור לי שהיא משוכנעת שיש לי סרטן.

כי הרי, אם לא אומרים, וזה רפואי, אז זה סרטן.

ולא הגבתי כי לא ידעתי מה לומר... ועכשיו יהיה לי עוד יותר לא נעים בשבוע הבא.

עומס:

מבחן מחר, ושתי עבודות לעוד שבועיים, והרבה חומר לצלם כי הטיפולים גרמו לי לפספס המון שיעורים, ועבודה שלושה ימים בשבוע וגם בית ולנסות איכשהו למצוא זמן לזוגיות.

והעיקר שאני אמורה להיות רגועה רגועה בימים האלה...

חשש:

סימני קדם-מחזור הופיעו לפני כמה שעות. מחר בדיקת הדם אבל הלב כבר התחיל להתאבל על התשובה השלילית שהשכל אומר שהיא איננה ודאית.

קנאה:

כמה זוגות מאושרים והריוניים אפשר לראות לפני שיוצאים מדעתך?

אנושיות:

לא מסוגלת לשמוח על הקשיים שלי, לא מסוגלת לומר שמתוך כך אלמד להעריך כשהכל יסתדר או את מעט הדברים התקינים, לא מסוגלת להתאזר בסבלנות אינסופית כשאין לי ביטחון מוחלט ששכרה יהיה בצידה, לא מסוגלת לשמור על דיאטה ולהקפיד על נחמדות לאחרים כשהכל בפנים מתפורר ושומדבר לא מחזיק לי את החיוך מלבד החובה.

האם באמת הוגן ממני להלקות את עצמי על היותי אנושית?

בנזוג:

הוא לא אומר, אבל באף סבב קודם הוא לא דיבר כל כך הרבה על הרצון שלו לילד.

הפעם הוא הולך להתמוטט אפילו יותר ממני.

אבל הוא, מסכן שכמותו, לא יידע איך להוציא את זה, איך לבקש יד וחיבוק, איך להתאבל ולהתנחם.

פסיכולוגית:

כבר יותר מחודש עבר מאז הייתי אצלה, לא באשמתי.

מחר יש לי טיפול, הייתי רוצה שעתיים, אבל אי אפשר.

יש לי כל כך הרבה על מה לדבר שברור לי שאתבלבל ואשכח לפחות חצי.

הכי מתסכל:

שאין שומדבר שאני יכולה באמת לעשות כדי שהתוצאה של מחר תהיה חיובית.

ברגע שהיתה הזרעה וניסינו טבעי אי אפשר לעשות כלום מלבד לשבת בחוסר אונים ולקוות שיתרחש לו נס.

יש לכם מושג איך זה מרגיש שכל הגוף כולו בוגד בך??? שאתה לא מסוגל לשלוט על שומדבר בחייך?

כרגיל יש לי כל מיני מיחושים מוזרים

שאני אף פעם לא יודעת אם הם קשורים לכמות ההורמונים שלקחתי, או אולי מרמזים משהו על התוצאה, או שאין להם שום קשר בכלל לסבב או אולי חלקם די טבעיים רק שברגיל בנאדם לא מסתובב ושואל את עצמו כל חצי שעה אם הבטן מרגישה לו כרגיל.

(האמת שלמדתי משהו אחד מאפיזודת כאבי הבטן שהיו לי וזה שכשהבטן (או כל איבר אחר) מרגישה כרגיל אתה פשוט לא חושב עליה וזהו, כשהיא חוזרת לכאוב אתה קולט שבעצם שבוע שלם היא הרגישה נורמלי, אז כנראה שהיא באמת מרגישה קצת לא נורמלי, הבטן, אבל בהחלט ייתכן שהתחושות עדיין לא קשורות בהכרח לסבב).

חוצמזה אני עייפה פחד אבל זה בטוח קשור להורמונים השונים וגם ללו"ז המטורף שיש לי בין כה וכה.

ביום שלישי אני סוף סוף עושה את בדיקת הדם, נראה לי שאני אצרף אליה בדיקות דם תקופתיות שאני צריכה, ובגלל שהרופא שלי בחופש אני אעשה אותה פה ביישוב וכאמור אדע את התוצאות רק אחרי יום+, בגלל הצורך לחכות כל כך הרבה לתוצאות אני מתכוונת לעשות את בדיקת הדם בדיוק שבועיים אחרי ההזרעה ולא לחכות עוד יום-יומיים כמו שעשיתי בפעם שעברה, וגם בגלל שלמדתי מהסבב הקודם שהגעת או אי הגעת מחזור לא קשורים בכלום לתוצאות בדיקת ההריון.

כבר סיפרתי לכם שכל יום בערך אני שומעת על עוד מישהי בהריון? היום עדיין לא אבל אתמול היתה אחת, ושלשום גם וכך הלאה... מקווה שגם אני "אדבק" בזה.

האמת, אני די פסימית הפעם, לא שזה לא יגרום לי לאבד את כל העשתונות למראה תשובה שלילית, אבל איכשהו אני פחות מתעסקת עם הנושא ופחות חושבת עליו והרבה פחות מתרגשת, אולי כמו שהתשובה השלילית הראשונה היא הכי קשה ככה גם ההזרעה הראשונה היא הכי אופטימית ואולי זה משהו אישי יותר או סתם נובע מכל הלחץ הכללי שיש עליי בימים אלו, לא יודעת.

שאלה טכנית:

איך גורמים לקטגוריות להיות ממויינות לפי א,ב ולא לפי כמות הפוסטים?

משימה כבדת משקל לקחתי על עצמי

אבל קטלגתי עכשיו מחדש את כ-ל הפוסטים שלי, בעיקר כי אני רואה בסטטיסטיקות שאנשים כן מסתכלים בקטגוריות מסויימות ואני רואה לפי הגוגלים שמגיעים אליי שאנשים כן מחפשים לשאוב פה מידע.

זה כל כך התיש אותי שאין לי כח להכביר פה מידע חדש, אז אני רק רושמת פה מונחים שעליהם אני מתכננת פוסט, בעיקר כדי שלא אשכח:

שחלות פוליציסטיות (כי בעצם לא הסברתי פה מה זו התסמונת הזו שעושה לי כל כך הרבה צרות)

הזרעה (כדי שגם הלא בקיאים בתחום יבינו מה זה בעצם אומר)

אוביטרל, דופסטון, איקקלומין, גונאל אף, צטרוטייד, פיורגון (מה תפקידם ובמה הם שונים זה מזה?)

תחושת חוסר האונים ושאר תופעות לוואי רגשיות

החשיבות בשתיית מים אחרי הזרעה

ביוץ מוקדם (מה זה אומר? ממה זה קורה?)

מהם בכלל הזקיקים ומה הקשר שלהם לתהליך?

חומצה פולית (הכנתי לה קטגוריה אבל לא כתבתי עליה בכלל)

פוסט שלם שיסביר למה אני ממעטת לספר לאנשים

מה בעצם בודקים בצילום הרחם?

כמו שאתם רואים יש לי שלל תוכניות....