כמו רכבת הרים

כל פעם שאני בכוח מרימה את עצמי ומתחילה לשפר נושא אחד בחיי נוחתת עליי המציאות עם ריסוק טוטאלי של נושא אחר בחיי.

לאחרונה אנחנו משפרים את הבית, מנקים ומסדרים ותולים וכדומה, שיהיה לנו בית החלומות שרצינו.

והנה היום מסתבר שאולי אין לי עבודה לשנה הבאה.

גם אלו מביניכן ששונאות את עבודתי - אל תצאו במחולות, אם אין עבודה פירושו של דבר שאין הכנסה ואין מה לעשות.

לא יודעת אם ואיזו עבודה תהיה לי, לא יודעת מתי אדע, לא יודעת איך אצליח למצוא משהו אחר כשאני צריכה להיעדר כל כך הרבה בתקופות הטיפולים.

ביום ראשון על הבוקר יש לי שיחה עם הבוסית ואחריה אדע אולי קצת יותר, אבל יש סיכוי שגם לא, כי ממה שהיא אמרה היום היא עצמה עוד לא יודעת סופית.

אי אפשר שחלק אחד מהחיים שלי יילך כשורה????

הפינוק היומי

להניח לעצמי ולתוכניותיי ולישון שנת צהריים.

אני פשוט ממוטטת מעייפות, היו לי יומיים דחוסים פיזית (והשני גם קצת רגשית), ואני מרגישה שאם אני אלחץ עוד קצת על הגוף הוא פשוט יתמוטט ויקרוס (כלומר יחלה) אז למרות כל הרצון והתוכניות וההתלהבות אני לוחצת על הברקסים ונחה.

מטלת הלימודים מחסלת אותי

אל תשאלו...

אבל בכל זאת קצת דברים חיוביים:

1. התקינו לנו סוף סוף את כל המטבח, היו חלקים שחיכינו להם יותר משנה כי הנגר שאיתו עבדנו הצליח לדפוק לעצמו את העין ולא עבד כמעט שנה ורצינו שאת סוף המטבח יגמרו לנו באותו מקום כדי שהוא יהיה זהה ככל האפשר, מדובר על ארון לאחסון דברים שאינם יומיומיים ושתקענו בבוידם בנתיים ובקישוטים מעץ שהוספנו, אבל נחמד שסוףסוף המטבח עומד כולו על תלו.

2. נגמרו רוב הקורסים, כולל כמה ממש מעצבנים שאני שמחה להיפטר מהם.

3. מתישהו מחר אני אסיים ואגיש את העבודה הזו, לא ברור לי כמה אני אשן עד אז, במיוחד שמחר בבוקר אני עובדת שלוש שעות אבל העיקר שזה ייגמר, כך או אחרת, ושהכרתי שני ספרים חדשים שמאוד מאוד אהבתי.

4. בשבוע הבא יש לי תור לרופא נשים, אני מחכה כבר בקוצר רוח להמשיך.

5. היום יש עצרת הזדהות לשדרות ואני נוסעת אליה, אני לא אהיה שם הרבה זמן מחמת מטלת הלימודים אבל גם שעה זה משהו, לא? אני פשוט גם ככה צריכה להיפגש בתל אביב עם הבעלול כדי להמשיך הביתה אז סיכמנו שניפגש בעצרת.

אתמול בלילה

הגיע אימייל מחברה ישנה-נושנה שלא שמרתי איתה על קשר, בעיקר כי כלו כוחותיי להתמודד עם כל בעיותיה הפסיכולוגיות (על גבול הפסיכיאטריות, אני מדברת על נסיונות התאבדות אחת לכמה חודשים וכאלה).

כבר קיבלתי ממנה אימייל, לא זוכרת איך היא הגיעה אליי, בכל מקרה היא סיפרה מה קורה איתה, לפני שנה ומשהו, כמדומני, ואני נתתי תקציר חיי (התחתנתי, אני גרה בX, אני לומדת Y) ולא עניתי על התגובות שלה.

אח"כ הגיע אימייל שהפנה לפליקר עם תמונות מחתונתה.

ואתמול הגיע האימייל שהודיע על הולדת בתה.

אפשר לומר שנשברתי סופית.

אפשר לומר גם שאני לא מכירה עוד מישהי לא וירטואלית שכל כך מתקשה להרות, טוב, אני כן מכירה אבל כאלה שכבר הצליחו ומנסות עכשיו את השלישי/ת, ושחסרה לי החברה, נמאס לי להעמיד פנים ואני לא מסוגלת לקבל את כל מה שיקרה אם אפסיק להעמיד פנים.

בלי שום קשר בכלל, אני כנראה לא אהיה פה עד יום שלישי כי יש לי מטלת לימודים לחוצה ודחופה.

על מי אני עובדת?

הדברים קצת לא מסתדרים וכל הלחץ פורץ החוצה מהמקום אליו הוא הודחק, והכעס, והמרירות, עליו, עליי, על המצב.

אפשר שבועיים חופש מהחיים שלי?