מתנות החג גמרו אותי

אפשר לקטר לכן פה למרות שזה לא קשור בכלום לפוריות? (אולי רק לפוריות של האחים שלי...) קניתי משהו להוריי ואז הבנתי שהוא ממש לא לעניין אז החלטתי לתת אותו להורים של הבעל = 200 ש"ח ! (זה הון בשבילנו) ושאלנו את האחים שלו אם בא להם להצטרף והם לא ענו! מצד שני להורים שלו היה עכשיו יום נישואים ולאמא שלו יומולדת אז 200 ש"ח על הכל ביחד לא נשמע נורא. לאחותו יש לי עגילים לתת, היא לא צריכה לדעת שקניתי אותם ב1 ש"ח בשוק, הם נראים שווים. לאחיו ואשתו (הגיסה המאנייקית) והאחיינית אנחנו לא נותנים מתנה כי הם אף פעם לא נותנים אז החלטנו להפסיק לתת. עד כאן צד אחד.

לסבתא שלי אני עוד מתלבטת... נראה לי שרק אשלח בדואר ברכה. היום נסעתי עם בעלי לעיר בה הוא עובד והוא הלך לעבוד ואני הסתובבתי בקניון והחזרתי את האוטו למי שהשאלנו ממנו, זה היה מעולה כי אחרת הוא היה צריך לצאת שעה וחצי לפני. אז מצאתי מתנה להורים שלי - כמה כלי מטבח שיעזרו להם, אני מקווה  - כמעט 100 ש"ח. לאח אחד שלי: קניתי עוד לפני שבועיים בעזריאלי משהו לבית + קניתי היום מכוניות לילדים שלו (3) + עוד מכונית גדולה לאחד מהילדים שלו שחגג לפני שבוע יומולדת = 150 ש"ח לאח השני שלי: קניתי אז את אותו משהו לבית + קניתי יום אחד בעיר הקרובה משהו לגדולה שלו + קניתי היום משהו לקטנה שלו = 100 ש"ח. נשאר האח הקטן שאין לי מושג מה לקנות לו.

אוף! זה גם דורש כ"כ הרבה חשיבה, וגם כ"כ הרבה כסף שזה ממש הופך מכיף למועקה! (בדר"כ זה ממש כיף, אבל בדר"כ יש לי רכב משלי ואני יכולה להסתובב ולמצוא דברים זולים ומתאימים ולא לחוצה בזמן ויש לי שעה למצוא מתנות לכולם).

החיים שלי עדיין במירוץ

או כמו שחברה שלי אמרה - כל שבוע מכניסים לך עז אחרת כדי שבסוף כשישארו רק הטיפולים תרגישי הקלה...

הפעם זה שני אשפוזים, אחד מהמשפחה שלי והשני מהמשפחה של החצי.

וכמובן שבאותו השבוע אחד מהעבודה בחופש ואני מחליפה אותו (אנחנו שלושה, הבוסית הוא ואני), כבר אין לי כוחות אפילו להתעצבן או להתלונן.

מתנצלת שוב על ההיעלמות אבל זמן אין וכשיש מנצלים אותו טוב טוב למנוחה כי נדיר שיש זמן לנוח.

אז חשבתם שהשבוע ההוא היה מטורף?

גם אני חשבתי, ובא השבוע האחרון להוכיח לי שיש מטורף מזה.

חמותי אושפזה בשבת האחרונה, ליתר דיוק בלילה שבין שישי לשבת, יותר קרוב לבוקר מאשר ללילה.

היא השתחררה אתמול בשתיים.

מה שאומר שכל יום השבוע הייתי אצלה כמה שעות, את הבית ראיתי בעיקר לשעה אחת לפני השינה.

אתמול כבר נפלתי לגמרי, בשש וחצי בערב נכנסתי למיטה לנוח קצת, יצאתי ממנה בשש וחצי בבוקר (וגם זה בגלל ההשכמה, אם לא הייתי עובדת היום לא הייתי קמה כ"כ מוקדם), באמצע בעלי העיר אותי עם ארוחת ערב חלקית שאכלתי במיטה וחזרתי לישון אחריה.

השבוע שלי עוד לא נגמר, יש לי עוד לעשות כלים ואוכל לשבת ולשטוף את העבודה ואת הבית.

ושבוע הבא גם מסתמן כעמוס ביותר....

אפשר כבר די?!?

מה לא עוזר

לבקר החלטה מסויימת שלי שוב ושוב למרות שההסבר והסיבות להחלטה לא משתנים.

אתם באמת לא יכולים לקבל את זה שאולי ההגיון שלי שונה אבל זו ההחלטה שלי ולא יעזור להציק? במיוחד שמעולם לא חוויתם חיים שכאלה אז מאיפה לכם לדעת מה אפשרי ומה לא? ומה זה היה האמירה שבטח יש נשים אחרות שכן פועלות בכיוון שאליו אתם שואפים למרות שהן בטיפולים?!?

להטיף מוסר כשבאים לבקש ממכם עזרה.

לסרב לסייע כספית (מעבר לסיוע לטיפולים) ובו זמנית לתכנן באוזנינו את הטיול החדש שלכם לחו"ל.

לשאול אותי שאלות על הטיפולים או על התסמונת עצמה במקום ציבורי, בלי לברר אם מצב רוחי בכלל מתאים לשיחה שכזו (מה לעשות שמצד אחד נחמדה לי ההתעניינות אבל מצד שני שיחה כ"כ מפורטת על התסמונת שלי מדכאת אותי לא פעם?)

לספר לי בפעם המליון על אותה ההיא שהכרתם שעברה טיפולים לפני שנות דור.

לא להבין רמזים ולהגיע לבקר כשאנחנו אומרים שלא נוח.

(לא נעים להזריק מהר מהר שניה לפני שאתם מגיעים, או להכריח אתכם לשנות את שעת ההגעה כדי שלא אצטרך להסתגר בביתי שלי בשירותים כדי להזריק!).

לא לקנות לי את מתנת היומולדת שביקשתי ספציפית ורשמתי לכם עוד מראש מהי, או מתנת יומולדת בכלל.

(ההורים שלי, בעיקר, ושלו, קצת, מפגיזים רגישויות השבוע)

נבואות זה דבר קל

הנה:

http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=234515&blogcode=7050583

אז ההיא, הלא נחמדה, ילדה השבוע.

והבנדוד אכן כבר בהריון.

מי רוצה נבואה ועל מה?