אז חשבתם שהשבוע ההוא היה מטורף?

גם אני חשבתי, ובא השבוע האחרון להוכיח לי שיש מטורף מזה.

חמותי אושפזה בשבת האחרונה, ליתר דיוק בלילה שבין שישי לשבת, יותר קרוב לבוקר מאשר ללילה.

היא השתחררה אתמול בשתיים.

מה שאומר שכל יום השבוע הייתי אצלה כמה שעות, את הבית ראיתי בעיקר לשעה אחת לפני השינה.

אתמול כבר נפלתי לגמרי, בשש וחצי בערב נכנסתי למיטה לנוח קצת, יצאתי ממנה בשש וחצי בבוקר (וגם זה בגלל ההשכמה, אם לא הייתי עובדת היום לא הייתי קמה כ"כ מוקדם), באמצע בעלי העיר אותי עם ארוחת ערב חלקית שאכלתי במיטה וחזרתי לישון אחריה.

השבוע שלי עוד לא נגמר, יש לי עוד לעשות כלים ואוכל לשבת ולשטוף את העבודה ואת הבית.

ושבוע הבא גם מסתמן כעמוס ביותר....

אפשר כבר די?!?

הביקור אצל ד"ר רבל, מומחה הפוליצסטיות

שצעק עליי שאני לא פוליציסטית, יש לי שחלות פוליציסטיות ולא צריך להזדהות עד כדי כך...

לא היה לי אפילו US אבל הוא אמר שהוא לא צריך אחד כדי לדעת בוודאות שאני פוליציסטית. הוא מודאג מהכולסטרול שלי (בבדיקות האחרונות 224, הכי נמוך שהיה לי אי פעם!) והזכיר ברבע משפט את הסכנות העתידיות של הפוליציסטיות (סכרת, מחלות לב, שומנים בדם וכדומה, ידעתי על הכל). שאלתי אותו אם להגדיל את מינון הגלוקומין (מאחד ביום לשניים כי הרבה פוליצסטיות מספרות באינטרנט שנתנו להן שניים ביום) והוא אמר לי להפסיק לגמרי לקחת כי אין בזה טעם, הוא אמר "בIVF בשנת 2008 אין סיבה שתמשיכי לקחת" אז שאלתי "וזה עוזר להרזיה או שזו אשליה עצמית?" והוא ענה תשובה מאוד מוזרה "זה מפחית תאבון כי זה עושה בחילה", לי זה לא עושה בחילה כלל אבל אני כן לוקחת ומרגישה שבזכות זה הדיאטות מצליחות לי, ועכשיו אני לא יודעת אם להמשיך או להפסיק (מפחדת להפסיק ולראות שאני לא מצליחה לרזות, לפי מה שהוא אמר אני חייבת להיות 9 קילו פחות כדי שאצליח). הוא אמר לעשות היסטרוסקופיה (אמר שאחרי שני כשלונות IVF הוא שולח לבדיקה הזו), להרזות, לעשות ספורט (יש לי דלקת בגיד בכף הרגל וזה התירוץ שלי לאי עשיית ספורט אבל אני מודעת לכך שזו באמת בעיה), להגביר מינון של פיורגון בסבב הבא (להכפיל ממה שלקחתי בסבב האחרון) ולבייץ לא עם אוביטרל אלא עם דקא. הוא מדבר על להתחיל במינון של 200! (בפעם האחרונה התחלנו ב100) וזה מאוד מלחיץ כי כבר היו לי שני ביוצים מוקדמים וגם סבב מבוטל מתגובת יתר, כמו הרופא שלי גם הוא לא מתרגש מהסיכונים האלה... בטח, זה לא הגוף שלהם והתקוות שלהם שיתנפצו, הוא אומר להוסיף צטרוטייד ביום ה6 לסטימולציה (למרות שבעיניו גם בזקיק מוביל 14 זה בסדר) אבל כבר בייצתי בעבר במינון פחות בהרבה ביום ה2 לסטימולציה (בפעם הראשונה) ובזקיק 13 (בפעם השניה) וזה עוד אחד מאותם הדברים שאם קרו לך כבר הם מעלים את הסיכון (כלומר בקבוצת הסיכון לביוץ מוקדם נמצאות נשים שכבר בייצו מוקדם). האמת שמאז הכשלון האחרון לא חזרתי ליחידה בה אני מטופלת, אני אזמין תור לתחילת אוגוסט ואז אשמע קודם כל איזה מההמלצות שלהם תואמות את שלו, ורק אח"כ אשאל על הדברים שהוא הציע. בעבר שקלתי 68 (אחרי דיאטה) וזה לא עזר להצלחה בכלל... הוא מדבר על 64, אני אשתדל אבל זה עלול לקחת זמן ואין לי מספיק זמן, דיאטה עד 64 יכולה לקחת חצי שנה כמו כלום כי עכשיו אני 73, ואין לי חצי שנה לבזבז על דיאטה בלבד. שאלתי אותו על בדיקות של הומוציסטיאין (בטח כתבתי לא נכון) והוא אמר שבקופה יכולים לשלוח אותי לזה ושרצוי לבדוק. הוא אמר שהזקיקים הריקים בשאיבה האחרונה (10 זקיקים, 3 ביציות) יכולים להיות קשורים לפוליציסטיות, אבל לא הרחיב בנושא. בעקרון די התאכזבתי, כי לא היה לו משהו משמעותי לומר (על המשקל שמעתי כבר בפגישה הראשונה שלי עם רופא הפוריות לפני שלוש שנים בול, והמינונים של הפיורגון היו נמוכים מתוך בחירה שלי ולא של הרופאים), חשבתי שהוא ישלח אותי לאבחנה המבדלת של CAH ויתן לי גם בדיקות להומוציסטיאין אבל הוא לא הזכיר בכלל את CAH ושלח אותי לעשות את השניות בקופה. הוא אמר שאני אהיה אמא, שזו באמת בעיה קלה, הוא לא סופר בכלל את כל מה שעברתי עד ההפריות ומבחינתו שני כשלונות בהפריות (במיוחד שכל פעם היה רק עובר אחד) זה לא רציני, לא סיבה לחפש תשובה אחרת. מצד שני כן קיבלתי חיזוק לדרך שהיחידה שלי עובדת בה, וזה גם חשוב, לשמוע מרופא שונה לגמרי שהוא היה נוקט באותם האמצעים (הוא אמר "אם היית אומרת לי שעשית פרוטוקולים ארוכים הייתי מפנה אותך לקצרים אבל מכיוון שעשית קצרים פשוט תעלי מינון"), זה מעודד שאני בטוח בידיים הנכונות. בקיצור, היה שווה קפיצה (ושעה וחצי המתנה לתור) אבל לא שווה לחזור אליו, לפחות לא לי.

יום חמישי

היום לבעל היה טרמפ אז לא הקפצתי אותו.

7:10 בעבודה הראשונה

8:30 עליתי על רכב טרנטה (זה מה שיכולתי לשאול) אל ירושלים

10:00 חניתי בהדסה עין-כרם

10:20 מצאתי סוף סוף את מרפאת הנשים, בול בזמן שבו הוזמנתי

11:40 נכנסתי לרופא...

12:00 הלכתי עם ג'ולס וביילע המדהימות עד מאוד לקניון של בית החולים (זה די מזעזע אותי לחשוב על כניסה לבית חולים דרך קניון) שם ישבנו לצהריים טעימים ומעניינים ביותר בקפה הילל (ותודה ג'ולס על המשקה! התאהבתי בו)

13:25 באיחור של 25 דקות חזרתי לרכב ומשם ירדתי בחזרה לביתי הקט

14:45 הגעתי בול על הדקה לטרמפ שהיה לי לתור לדיאטנית (נשמע מטופש להגיע עם רכב לטרמפ אבל הרכב היה מושאל והיה צריך לחזור)

15:30 נכנסתי לדיאטנית, פחות או יותר (זה היה התור ונראה לי שנכנסתי בזמן), ירדתי רק 800 גרם, קצת התאכזבתי (נשקלתי בבית החולים ומשום מה זכרתי שלפני שבועיים היה לי משקל גבוה יותר אז חשבתי שירדתי שוב יותר מקילו אבל אצלה ראיתי שירדתי רק 800 גרם), מצד שני זה פיפס משני קילו בחודש שלמיטב זכרוני זה הקצב הרצוי.

אח"כ קניתי נעלי ספורט נוחות, שזה היה Must בהתחשב בעובדה שבלי נעליים טובות עושה רושם שהדלקת בכף הרגל לא תגמר.

ב18:00 הגעתי בחזרה הביתה

18:45 אכלתי ארוחת ערב

19:15 הלכתי לעבודה מספר אחת כדי לשטוף אותה, זה מקום גדול והשטיפה לוקחת הרבה זמן

22:00 סיימתי לשטוף ולעבוד לשבוע זה

השבוע הארור הזה סוףסוף הגיע לקיצו

באופן מפתיע אני משוחררת מעבודה למחר

ויקירי הזמין לנו ספא (כי החברות ביטלו ואח"כ חידשו אבל באופן חלקי ובסוף הספא יוצא בשעה שהן נפגשות אבל שטויות, אראה אותן בפעם אחרת, אני חייבת התרגעות ומנוחה מחר).

אצטרך לפני כן לעשות קניות ובישולים אבל אחרי כל השבוע הזה נראה לי שזה יהיה "בקטנה".

תודה שהייתן איתי בשבוע הזה

סליחה שכמעט לא הגבתי וכמעט לא קראתי אצלכם פוסטים

מבטיחה להתעדכן בקרוב מאוד וגם להנות לכולם וגם לספר מה אמר הרופא.

יום רביעי

הקפצתי את הבעל, חזרתי הביתה ב6:30 (כן, יש שעה כזו על השעון, מסתבר) ויצאתי שוב לאחר חצי שעה.

7:00 בעבודה הראשונה

8:00 בשלישית

11:20 בשניה

הפעם גם נשארתי שם לקפל בסוף המשמרת, עבדתי כמו חמור שעה וחצי וחזרתי הביתה בערך ב15:45, מקלחת והתארגנות וב16:30 הייתי על הטרמפ שלי לפיזיותרפיה.

מאז אתמול הרגל במצב הרבה יותר טוב, אני מרגישה שעכשיו כשאני משקיעה ובאה פעמיים בשבוע (כמו שמלכתחילה הייתי אמורה) הרגל מחזירה לי אהבה ומשתפרת.

ב19:15 הבעל אסף אותי משם ואחרי כרבע שעה, אולי 20 דקות, הגענו הביתה...

רוצה רק לישון.

מחר מחכה היום הכי קשה וקורע.

ועוד לא ברור מתי אשטוף את מקום העבודה הראשון

וגם לא מה קורה ביום שישי (השתנו התוכניות לצערי)

יום שלישי

6:20 יצאתי מהבית, הקפצתי את הבעל.

6:40 חזרתי הביתה

7:00 בעבודה מספר 1 (היא 2 דקות ברגל מהבית, למזלי)

9:45 בעבודה מספר 3

11:20 בעבודה מספר 2

14:00 על רכב לפיזיותרפיה

16:15 בחזרה בבית

17:00 בעבודה מספר 1

19:00 סיימתי לעבוד להיום.

כן, כן, הימים האלה נהיים יותר ויותר קשים, אני נגמרת מעייפות (בטח החוסר בברזל לא מועיל), ויש עוד יומיים מטורפים שכאלה לפניי....