שבוע עבר, שבוע נותר

כל התחושות הרעות התחלפו במין ודאות שהפעם זה קורה.

הבעיה היחידה - זו בדיוק היתה התחושה בשאיבה האחרונה, שהסתיימה לה בכימי.

מצבים שלא כדאי להימצא בהם יומיים אחרי החזרה
לבד עם ילדה שהקיאה עלייך, עליה, על הרצפה, על המיטה כולל הכל, ועל עוד כמה דברים קטנים מסביב.שמור   בטל

זהו, כל ההכנות מתמצות למחר

כל הזריקות, בדיקות הדם האינסופיות (כולל 7 ביום אחד, כי כל הוירידים התפוצצו), הUS הרבים, הקימות המוקדמות.

הכל מגיע לשיא (הראשון) ממש מחר.

בהצלחה לנו, יש לי תחושה לא טובה, מקווה שיהיה בסדר.

מצב הרוח משתנה מיום ליום

אבל בכללי הוא בסימן בלבול.

הכל בסבב הזה מתנהל הפוך ממה שאני מצפה.

כשחשבתי שיש עוד הרבה זמן - פתאום התחילו להזמין למעקבים צפופים.

כשנלחצתי מהצפיפות והשגתי בשישי בבוקר בזריזות טופס 17 מחשש שאצטרך לראשון - פתאום יש עוד זמן.

מרגישה תלושה מאוד, לא מצליחה להשתלט על הסבב ולא על שאר החיים, שבוע עמוס מאוד מחכה בפתח גם בלי לדחוף לתוכו שאיבה, שבטוח תהיה בו מתישהו.

מתנצלת שאני לא כותבת יותר, הראש מבולבל מידי.

הימים עוברים, עוד זריקה, עוד בדיקה

הורידים שלי עושים בעיות, האחיות מחווירות כשאני נכנסת לחדר. לא נורא, בסוף כולן מצליחות, מקסימום - קוראים לרופא אחרי שניים-שלושה חיטוטים.

הUS הולך בקלות, בנתיים לא כאב, לא הציק, נראה מה יהיה בהמשך.

יש לי הרבה פעמים של הזרקה עצמית, שונאת להזריק לעצמי, אוף.

אתמול חברה טובה פשוט הזריקה לי, היה נחמד, דווקא.

זה לא הזוי, להיפגש במסעדה ולסחוב הורמונים? להידחק עם חברה למלתחה להזרקה? חוויות מעניינות צוברים בדרך...

מתוך קבוצה של 8 חברות שנפגשנו סביב הדרך המשותפת כולן (מלבדי ומלבד זו שהזריקה לי) כבר בהריון שני (אחת ילדה תאומים אז מבחינתי זה גם נחשב), מצד שני זו שהזריקה לי עוד בדרך לראשון אז מה אני מתלוננת? יש לי ילדה מדהימה בבית, זה לא מעט.

לכל מי שדאגה בעניין החתול - לצערי הפתרון הכי נכון היה להרדים אותו, לא רוצה לדבר על זה, זה עוד כואב, מאוד.