אהלן. אתם מוזמנים להרגיש בנוח ולהתרווח על הספה שאירגנו לנו כאן בלאונג' הירקרק. המקום שאליו הגעתם הוא החדר הירוק, הבלוג החצי-רשמי של פורטל נענע.

כדרכם של הסנדלרים, שאומרים עליהם שהם הולכים יחפים, כך גם נענע, שכל כך מאמינה בבלוגים ומקדמת בלוגים, היתה עד כה חסרת בלוג בעצמה. המצב האבסורדי הזה, כך אני מקווה, הגיע לסיומו. זאת בזכות כמה אנשים כאן במערכת, שאמרו שיאללה. הגיע הזמן.

הרבה זמן חשבנו מה יהיה "הקול" של הבלוג. האם אנחנו צריכים להיות סופר-מגניבים, כמו התדמית שהיינו שמחים שתהיה לנענע? או דווקא רישמיים? אנשי השיווק אמרו שאנחנו צריכים להיות יח"צניים ולהודיע על כל מבצע, קמפיין, ערוץ או פיפס אחר חדש שאנחנו מקימים. פתאום גילינו שגם לאנשים שנמצאים בחזית של האתר ושהשם שלהם נמצא בקרדיט של מאות כתבות, לא פשוט לכתוב משהו פשוט וכן, בלי לנסות ולהיות משהו שהם לא.

עד שהבנו שהדבר שיהיה הכי טוב לעשות יהיה פשוט להיות עצמנו. השם שהחלטנו לתת לבלוג הוא "החדר הירוק". חוץ מהסיבה הטריוויאלית שירוק הוא הצבע של נענע, החדר הירוק מסמל מקום נטול מסכות. המושג מגיע מעולם התיאטרון והטלוויזיה. זהו השם שנותנים לחדר שבו נמצאים השחקנים כשהם לא על הבמה, לפני שהם נכנסים לדמות שהם צריכים לשחק או בסיום התפקיד. זהו המקום שאפשר לתת להם טיפים אחרונים לפני שהם עולים לבמה, או להחמיא להם על המשחק שלהם, שניה אחרי  (אפילו אם הם טיפה התבלבלו במילים).

כך גם הבלוג הזה. כאן תוכלו לפגוש את האנשים שעושים את נענע למה שהיא. גם את אלו שאת השמות שלהם אפשר לראות באתר, וגם את העורכים, המעצבים, המתכנתים, אנשי המכירות ושאר בעלי התפקידים, שנמצאים מאחורי הקלעים. כאן אפשר יהיה לדעת מה הם בדיוק עושים, לתת להם עצות, לבקש בקשות, להתלונן ואולי אפילו לזרוק עגבניות (אבל בבקשה, לא חזק מידי).

אני אילנה, ואני כאן בתפקיד "המארחת" בחדר. מידי פעם יתארחו כאן חברי נענע אחרים ויספרו את מה שיש להם לספר. אם יש לכם מה להגיד לנו, מנגנון התגובות הוא יופי של מקום, אבל אפשר לפנות אלינו גם במייל [email protected].

ושניה לפני שאנחנו יוצאים לדרך - כמה קרדיטים לאנשים שמגיע להם:

על העיצוב כאן בחדר אחראית ג'רי וינוקור, מלכת הפוטושופ ומלכה בכלל. תאמינו לי שבסקיצה שלה זה נראה אפילו יותר יפה. זו אני שלא הצלחתי ליישם עד הסוף את העיצוב שלה אל תוך ה-HTML.

את השם לבלוג נתנה אפרת, כשתפסנו אותה לרגע במסדרון.

מיי-רב, היא הסנדקית של הבלוג, שהכי דאגה שהוא ייצא לדרך.

ויש גם את אילה, רונן, רומי, שי ואחרים שלקחו את הג'וב של לשאול אחת לכמה זמן "נו, מה קורה עם הבלוג?".

קדימה. מתחילים.