מאת: מיי-רב, מנהלת קהילות

אחרי שתכננו, יצרנו, כתבנו, פעלנו, נלחמנו, התרוצצנו, עשינו, שיתפנו, סחבנו, הזענו, חייכנו, התכוננו, אספנו את כל האנרגיות החיוביות שלנו ויצאנו אל המשימה, אנחנו יכולים עכשיו לשבת על הכורסא הרכה, להשען לאחור ולהרים רגליים, עם חיוך גדול מרוח על הפרצוף. המשימה הושלמה בהצלחה מסחררת.

אליפות הארץ הראשונה בציורי גוף, התקיימה השבוע בגני התערוכה בתל אביב, במסגרת יריד היופי. רעיון שצמח מפורום אחד קטן, פורום איפור בנענע, עם מנהלת אחת גדולה, שרון קדם (ותהיו בטוחים שהיא הבולדוזר הכי שווה שקיים באיזור), הגיע למימדים מפלצתיים שאפילו בחלומות הכי ורודים שלנו לא תארנו לעצמנו שכך יהיה. עשרת אלפים איש נכחו באחד האירועים הכי צבעוניים ויצירתיים שביקרתי בהם אי פעם.

19 מאפרים וציירים המחישו בצבעים את המילה בריאה, על גופם של מודליסטים. הם עמדו שם שעות רבות ונתנו למכחולים והצבעים ללטף את גופם הערום, וכל זה, מול הבזקי מצלמות ועיניים בוחנות וסקרניות. ככה זה נראה:

כל התמונות בפוסט זה צולמו ע"י צלם הבית שלנו: קובי בכר

ומה אנחנו עשינו שם? בעיקר צבענו את המקום בגוונים של ירוק, כמו שאנחנו אוהבים. נתנו חסות ירוקה על התחרות המדהימה הזו, חילקנו מתנות שוות לאורחים ו... אפילו הצלחנו לשכנע אנשים להיות פטריוטים לפחות כמונו, מורעלי נענע, ולצייר להם את לוגו נענע על הפנים, הצוואר, הידיים ועל כל מקום חשוף בגוף, יצא ירוק (ליחצו על התמונה ותראו איך זה נראה בלייב):

לי המדהימה (שבלעדיה דברים היו נראים אחרת לגמרי) מדגמנת נענע

ובנוסף להכל, זכיתי להיות שופטת בתחרות ואני חייבת לומר שזה לא היה קל, היצירות המדהימות השאירו אותי ללא מילים, היצירתיות של המאפרים וההוכחה החיה והנושמת למה שצבע ומעוף יכולים לעשות לגוף האדם, היממה אותי. הפייבורטית שלי היתה היצירה שנשאה את השם: היום החמישי לבריאה, פרי יצירתה של ליטל נווה, אשר הגיעה למקום הרביעי:

בינתיים עברה התחרות מהעולם האמיתי לעולם הוירטואלי, ועכשיו גם אתם יכולים להיות שופטים, להצביע ולבחור את הפייבוריט שלכם, הזוכה יקבל את התואר חביב הקהל (וגם פרס שווה). דף ההצבעה, כתבות הווידאו, הפרטים על הזוכים, כל תהליך האליפות ומה שהיה שם וגם טיפים לאיפור גוף ובכלל, הכל הכל נמצא ממש כאן ואתם מאוד מוזמנים.

ובקטנה: שמתם לב שהלוגו של ישרא-בלוג השתנה היום? מומלץ לעקוב אחריו, הוא עתיד בכל יום ללבוש צורה חדשה וחגיגית. אל תפספסו. חג שמח !

תאמינו או לא גם הסלבס משתמשים ביום הכיפורים כדי לכפר על המעידות של השנה. במי פגע יודה לוי? על מה מצטערת מאיה רוטמן ומה יש למייקל לואיס לומר לאומה?

פנינו לידוענים הרבים של ארצנו הקטנה במטרה לגבות מהם שביב של אנושיות וחרטה - בואו לראות מה יצא.

מדהים באיזו מהירות התנפלה עלינו המלחמה ובאיזו מהירות היא נעלמה. היום, שבועיים אחרי שנכנסה הפסקת האש לתוקפה, כבר נראה כאילו הכל נשכח.

מחלקת החדשות, המחלקה שכצפוי עבדה הכי קשה בימים ההם, חזרה לנשום אוויר. כל שחקני החיזוק, שעברו מהערוצים האחרים לערוץ אקטואליה, בין אם לכתוב מבזקים, לאשר אלפי תגובות של גולשים או לסייע בכל עבודת האדמיניסטרציה, חזרו לעבודה הרגילה שלהם.

והמסדרונות כאן במשרד, פתאום נראים נורא מרווחים. עד לפני שבועיים כל החדרים, המסדרונות והפינות שאף פעם לא חשבנו עליהם בתור מקום שאפשר לעבוד מהם, היו מלאים באנשים לא מוכרים, בקיטבגים ענקיים ובצעצועים שהביאו איתם ילדי העובדים שלא היה איפה להשאיר אותם.

נענע אומנם נמצאת בלב הבועה התל אביבית (טוב. יד אליהו זה לא בדיוק לב, אבל בכל זאת) ומרבית העובדים הם תושבי המרכז. אבל הפורטל, כפי שזה וודאי ידוע לרבים, שייך לנטוויז'ן, שהמשרדים שלה נמצאים בחיפה. מרבית העובדים החיפאים עבדו מהמקלטים שם בחיפה, ומי שיכל גם נשאר לעבוד בבית, אבל הרבה, ובעיני זה נראה המון, הגיעו לעבוד מהמשרד התל אביבי.

אנחנו התל אביבים אומנם קיטרנו, אבל חייבים להודות שמצאנו את העסק די משעשע. החיפאים קצת פחות השתעשעו מכל העסק. אבי, צלם הבית של נענע, הסתובב כאן במשרד לתעד את ההמולה וזה מה שיצא:

זה לא שלא שמחנו על מפגש התרבויות שנוצר בין תל אביבים לחיפאים. זה לא שלא נהנו מהפיצות שחילקו להם בערב. אבל בהחלט טוב שזה נגמר.

הזדמנות נוספת שנענע יצאה פיסית מהבועה התל אביבית שלה היתה במבצע ד"ש מהחזית. עובדי מחלקות שונות בנענע נכנסו לכמה ניידות, עם מחשב נייד, מצלמת רשת פשוטה למדי ומיקרופון, ונסעו אל איזורי הגבול כדי לצלם חיילים לפני ואחרי הכניסה ללבנון, מוסרים ד"ש למשפחות שלהם בבית. כל קטע גם נשלח במייל למשפחה של אותו חייל וגם במקביל עלה לכאן.

אני, בתור היותי אדם ציני להחריד, שאלתי את שרון, מפיקת הוידאו שלנו, אם בלב ליבה היא לא מקווה שמישהו מהחיילים ימות, וככה יהיה לה סקופ. הרי כל מי שעוסק בתקשורת לא יכול להתחמק מצורת המחשבה הצינית הזו. בתגובה היא אמרה כי אולי בתקופה אחרת של החיים שלה היתה עוברת אצלה מחשבה כזו בראש, אבל עכשיו היא באמת מקווה שכל אחד מהחיילים שצולמו יחזרו בשלום הביתה ושלא יהיה לה שום "סקופ" שכזה. האמנתי לה.

בכל אופן, לפני שנשקע בדכדכת מלחמה, הנה וידאו נוסף שמראה איך פרויקט ד"ש מהחזית נראה מאחורי הקלעים. מצאתי גם תמונה מדהימה של המנכ"לית שלנו, עם שכפ"ץ וקפלסט, אבל היא אסרה עלי בתכלית האיסור לשים אותה כאן בבלוג (והיא הבוסית, אז אין ברירה). אבל אם תסתכלו טוב בוידאו, תוכלו לראות אותה פה ושם: