ביקור ברבנות ירושלים
ביום ד' בשבוע שעבר ירדנו לירושלים, על מנת להגיע כמה שיותר מוקדם למשרדי הרבנות בירושלים.
ביום ה' בבוקר, אספנו 2 את יהודה, הדברן הכי מהיר בעולם, ואת יוני, הפכו המוחלט, ונסענו למרכז העיר. חנינו ליד הרבנות, וניסינו להיכנס. המועצה הדתית של עיריית ירושלים בעיצומים, ועל כן רק מקרים דחופים (כאלה שמתחתנים תוך 10 ימים) יוכלו להיכנס.
דבר ראשון, הכניסו אותנו לרבנית. מדובר באשה שבעוד גופה חי במאה ה-21, המוח שלה תקוע בימי הביניים. ציטוטים נבחרים:
"בת כמה את – 33? אז זה ממש פיס שאת בהריון! הבת שלי צעירה ממך ילדה עכשיו את השמיני." (יופי לה. אנו מקווים שתוכל ללכת בלי צליעה גדולה מדי.)
"את יודעת (בנימה דרמטית, כמגלה לנו עולמות חדשים) – הילד שבבטן שלך גם הוא בתוך מים!" (תודה שגילית לנו. לא ידענו. באמת.)
"את יודעת, בחודש התשיעי תכיני ריבה מאתרוג, ותאכלי, וככה הילד יצא בלי כתמים." (האאאאא?)
בלי קשר, כל מקום שיכלה, הכניסה גימטריות. "מתחתנים בכ"ח – זה כח!, ומקווה בכ"ז – זה זך! וחודש שבט – שב"ט זה יהיו ברכות טובות!"
רייטינג גבוה בימי הביניים
ק' יצאה משם וסיננה "שיט, אין מנוס מהמקווה."
לפחות חזרנו לימינו אנו, לתקופה שבה יש מחשבים.
הרב שקידם את פנינו לא ידע איך ממש להשתמש במחשב שהיה לו, אבל לפחות המחשב היה שם.
עברנו פרט פרט על פרטינו האישיים, ההיסטוריה המשפחתית המסועפת. משום מה, כל התהליך לקח שעתיים. מסתבר שכל הפרטים נמצאים במחשב, אבל צריך לכתוב כל פרט בעט 4 פעמים, במקום להוציא תדפיס. קוראים לזה התייעלות.
לאחר שיהודה ויוני העידו שאנו לא נשואים, קיבלנו את המסמכים הנכספים, במחיר הזעום של 600 ₪ ושעתיים זיוני מח.
החזרנו את חברינו הביתה, ויצאנו לדרכנו.
הציטוט של ק': "בוא ניסע לפתח תקווה, יש שם חנויות תכשיטים זולות."
ג': "מה?"
ק': "כן. פתח תקווה. הרבה דתיים, הרבה עניים. נמצא שם טבעת נישואין זולה."
תאמינו או לא, כך היה. (ג' לא מאמין עד עכשיו.)
לאחר סיבוב בשוק פתח תקווה ובמדרחוב שלידו, בדרך חזרה לאוטו, עמדה חנות מאחורי דוכן פיס. בפנים עמד מוכר עם מבטא עיראקי כבד, ומחירים נוחים להפליא. מצאנו טבעת פשוטה, ושמחנו.
משם נסענו למושב שדי חמד (להלן "המושב"), ובילינו עם בני הדודים של ק'.
למחרת ג' נסע לבקר את הוריו, ולסדר ענייני חתונה. על מנת שלא יישרפו לכם האוזניים, רק נגיד שג' התעצבן על אביו, ביטל את הרב המיועד, ויצא עם אמו לקנות טבעת אירוסין לאהובת לבו. לא בגלל שצריך, אלא בגלל שרצה.
מרעננה, אסף את ק', נסעו לידידה (א"א), ועל רחוב ז'בוטינסקי, לא רחוק מהבית חולים בו ק' נולדה, ג' הציע נישואין. (סוף סוף!) ק' ניאותה להסכים.
צהריים נמרחו אצל קיקה, משם לביקור חטוף בתל אביב, וחזרה למושב לישון.
למחרת, נסענו הביתה דרך דלית אל כרמל (עשינו אחורה פנה, כי היה פקק), והמשכנו הביתה מרוצצים.
על הסיבות לדיכאון יבוא פוסט נפרד (ע"ע יום שישי ברעננה).
