יש זמנים בהם אתה מרגיש כאילו אתה מינימום 'יורש העצר הנבחר' עלי אדמות שטופחים לו על השכם פעמיים-שלוש עם איזה מטה קסמים והופכים לו כל רגע ביממה למושלם, ויש את השפל שאחרי הזמנים האלו. הזמן בו אתה אורז את המזוודה ומסיים את החופשה, הזמן בו אתה מעיף מבט חטוף אל עבר העיניים שאל מולן נרדמת בשני הלילות האחרונים וגונב נשיקה לשפתיים האלה שאתה רוצה קרוב אליך כמעט בכל שנייה.

יש זמנים בהם אתה מרגיש שהכל טוב מכדי להיות אמיתי. לפני רגע ירדת מהאוטובוס בבכי תמרורים וקושי לעמוד, עם מדי צה"ל שאמנם אתה גאה ללבוש אבל מת להסיר כדי להרגיש שוב חופש מהו. רגע אחרי כן אתה כבר מסתובב בדיזינגוף כאילו כלום לא קרה, וכמה רגעים אחרי כן אתה כבר על מדי בגד ים בברכה, אחרי 5 שעות נסיעה שחלפו לך כמו חצי שעה במטוס, נמצא לצד אדם שעד לאותו רגע הגעגועים אליו כבר אכלו לך כל חלק אפשרי בלב.

יש זמנים בהם אתה מרגיש שהמושלמות מקבלת צד קצת רופף ואז אתה מבין בעצם כמה אנחנו אנושיים וכמה תקשורת זה הכי חשוב בקשר. זמנים בהם אתה יודע שאם לא תצא מהבועה הדבילית שלך ותשאל אם הכל בסדר לעולם לא תיענה, מקסימום תקבל איזו משיכת כתף בעקיפין, אולי איזה סיבוב גב כזה שיזכיר לך להתעורר מהחלום האגואיסטי שלך ולהתחיל לחשוב מציאותי ומחוץ למה אתה חושב, אומר, עושה וחש.

יש זמנים בהם אתה מרגיש שהשיר הזה הוא בדיוק מה שהולך לך בפנים, מנסה לשאול את עצמך מה הזמר הזה עושה עכשיו ועל מה הוא חושב ואז אתה נזכר שהוא מת כבר מזמן כי 'אלוהים' החליט שאבד עליו הכלח. אתה מתקן את עצמך ברגע זה ומזכיר לתקווה האחרונה והטיפשית שבך שיש איזה אל, שתפסיק להשלות את עצמה כי אתה מאוד שכלתני ופרקטי, דוגל ב"מן האדמה באת ואל האדמה תשוב", בלי יותר מדי משחקים באמצע. אתה מחייך עכשיו כי אתה יודע שאמונה בבלתי נראה היא בלתי אפשרית.

יש זמנים שבכל זאת אתה מעסיק את עצמך בכל עניין ה-נשמות. אלה זמנים בהם אתה יושב בים ומחזיק את היד למי שלדעתך נבחרה להיות הנשמה התאומה שלך ואז אתה תוהה אם יש בזה מן האמת, או שזו רק תחושה עמוקה מאין כמותה שמאפיינת אותנו כבני האדם וטבועה לנו בגנים. אתה מנסה להרחיק מעצמך מחשבות על 'עומק רוחני' ומנסה ליישר את המוח לשביל המרוסן והבלתי מתפשר, ובכל זאת אתה נופל שוב ושוב למקום של הרגש שמטלטל את עולמך וגורם לך להגיע בדיוק לזמנים האלה, שהכל נראה ורוד מדי. שהים נראה רגוע מכדי להיות סוער. שהנשיקה הזו היא הכי מדהימה ומרגשת מזה זמן רב. הכל מושלם יותר ממה שאי פעם היה לך, רק שקשה לך להודות בזה.

יש זמנים בהם אתה מסתכל על הילדים האלה בחוף מביטים בהורים שלהם במבט מפוצץ הערצה. בזמנים כאלה אתה רוצה ילדים משלך שילמדו מהטעויות שלך ויגדלו להיות חיצונית ופנימית יפים ממך. מעין דגם משופר כמו שאמא שלך תמיד אמרה לך עליך ועליה. יש זמנים בהם אתה מסתכל ימינה או שמאלה, לרוב זה תלוי בסיטואציה, אל עבר האדם הזה שחולק אתך את פרק החיים הזה שאתה רוצה שרק יתמשך ויתמשך בגלל השהות שלו, שעושה לך כל כך טוב. אתה מביט בו ושואל את עצמך, למה מגיע לי כל הטוב הזה, ולמה אני מרגיש שזה נכון, ולמה אני רוצה ילדים ומשפחה עם האדם הזה, ולמה אני עדיין מת מפחד, מבועת מחרדה ולא רוצה להיפגע.

יש זמנים שהכל נראה פשוט טוב מכדי להיות אמיתי. והיה לי שבוע כזה. ואני מודה לאדם שבזכותו הוא היה כזה על כל רגע שמעולם לא נראה לי מובן מאליו ולעולם לא יראה לי כזה. יש זמנים שאני פשוט רוצה לומר לך שאני אוהבת אותך, ובזמנים האלה אני יודעת שמעבר ל3 המילים האלה, אין צורך שאוסיף דבר, כי זה אומר את הכל.