הבלוג של ערוץ 10

רק התחיל וכבר נגמר. ליווינו את מוטי חטואשווילי הרקדן/בדרן/שף/מדריך קיקבוקסינג (ועוד), למשך יום שלם. בפרק הראשון הערנו אותו בבוקר ופלשנו אל ביתו. בפרק השני יצאנו איתו (בששון רב. כן בששון. צריך לראות כדי להבין) לירקן. ובפרק השלישי והאחרון הסתפחנו אליו לאימון קיקבוקסינג (קרחנה באור יהודה) והשכבנו אותו לישון. הכל גדול, הכל שמח, הכל מאוד מאוד מוטי.

היה כיף עם מוטי, ואני רוצה להודות לו מקרב לב על שיתוף הפעולה. מוטי - אתה באמת הדבר הגדול הבא!

ולמי שהתגעגע - העונה השלישית של לרדת בגדול יוצאת לדרך ב-31 לחודש, שבת ב-21:00 (נו, אתם זוכרים - תוכנית הריאליטי הזאת של ערוץ 10 שהייתה לפני הישרדות) . ולפי מה שהחברה' פה אומרים לי - זו תהיה העונה הגדולה מכולן!(!!)

לצפייה בפרק הראשון - לחצו כאן.

לצפייה בפרק השני - לחצו כאן.

ולהנאתכם - החלק האחרון בטרילוגיית הדבר הגדול הבא (ובל נשכח - הפקת המקור הראשונה של הבלוג) - מוטי מתקרחן:

סוף סוף נחתמת לה טרילוגיה מבעיתה במיוחד. בפוסט הראשון סיפרתי לכם על האדם, על פועליו, ועל אלת הבייסבול. בשני, הרחבתי והתרעתי כי בעתיד הקרוב אאלץ לעמוד מולו. ובכן, מידתו של אדם נמדדת ביכולתו להתעמת עם פחדיו (ובמקרה הזה - עם מפחידיו). זה קרה. אני והוא - אחד על אחד.

צללתי אל תודעתו  - שאלתי אותו על הדמות ועל האדם, על עברו בגלגל"צ, על תפקידו, על ההצלחה הטרייה של הערוץ, ועל עתידו (אפילו השגתי סקופ בנושא עזיבתו המתוקשרת מהערוץ).

את האלה המפורסמת לא ניתן לראות, אבל היא שם - בטוחה איתי, ואני בטוח איתה.

אזהרה: לא לבעלי לב חלש!

הישרדות זו לא רק תוכנית טלוויזיה, בשביל אנשים מסוימים זו דרך חיים. האנשים הללו הם העובדים בארץ הטלוויזיה. אנשים קטנים העומדים בצילו של איש גדול. האיש הזה הוא לא אחר מאשר קובלנץ האיום. בשקט בשקט, אט, אט, הוא טווה את מהלכיו ומהלכיהם של כל סובביו ממגדל השן. צריח לג-7, שח, שח-מט.

הוא לא רואה את הנולד, לא... הוא יוצר אותו, גורם לו לקרות, נותן לו צורה על פי גחמותיו ורצונותיו. והמסדרונות דוממים. ואנו שוכבים, מחובקים אחד לשני כדי לשמור על חום, כי האש כבתה מזמן, ואבן אש אין לנו. רק אלת בייסבול. אותה אלה שהיא פק"ל לכל עובד מיום א'. לא ג'יבארו ולא סבאנה - כולנו ביחד בעסק הזה, מאוחדים אך מודעים לכך שכשהאזעקה נשמעת והדברים מתרחשים - כל אדם לעצמו. וקובלנץ במשרדו, מביט על הכל ועל כולם עם חצי חיוך. תמיד יכול להיות יותר טוב, הוא חושב - יותר מהודק, יותר יעיל.

אם הוא היה יודע שאני כותב את המילים הללו הוא היה תולש לי אצבע, אצבע, ותולה בקבלה למען יראו וייראו. אבל הוא לא בן אדם רע - הוא בסה"כ רוצה בטובתנו. לפחות זה מה שאנחנו אומרים לעצמנו, שעה אחרי שעה, יום אחרי יום, חודשים... שנים...

לאחרונה אני חושב שהוא נהייה מודע אליי... אין לאן להימלט. אין רחמים.

אני מולו - אחד על אחד. וזה יקרב בקרוב. קרוב מדיי...

לקריאת החלק הראשון - לחצו כאן!