קווים לדמותו של דתל"ש

לאחרונה עלתה הטענה שיש להכיר בדתל"שים (דתיים לשעבר) כמגזר נפרד בפני עצמו.
אני זוכרת שבעבר חברה שלי ואני שיחקנו במשחק: זהה את הדתל"ש. במהלך רביצה על הדשא בבר-אילן ניסנו לנחש מי היה דתי ומי חילוני מבטן ומי לידה. המשחק היה חד-צדדי מכיוון שהתביישנו לגשת לעוברים ושבים ולשאול אותם האם אכן היו דתיים בעבר, אבל במהלכו נטבע המושג: "ראש דורש כיפה". הכוונה לסגנון תספורת שנשאר לדתל"ש מימיו כדתי - סגנון תספורת שמתאים לראש עם כיפה במרכזו. אתה יכול להוציא את הדת מהדתל"ש, אבל יקח זמן עד שתשכנע אותי לשנות תספורת.

לרוב אני מצליחה לזהות די בקלות דתל"שים ממין זכר. הדתל"שיות קצת מטעות אותי. בעוד שדתל"שים לא מתנתקים בכזו קלות מסממנים חיצוניים דתיים (ע"ע "ראש דורש כיפה"), הדבר הראשון שהדת"לשיות עושות זה למרוד בכל סממן חיצוני שמשייך אותן למחנה. לפעמים הדת"לשיות נפטרות מהסממנים החיצוניים הדתיים עוד הרבה לפני שהן נפטרות מקיום מצוות כמו שבת, כשרות וכד'. למדתי לזהות דתל"שיות רווקות לפי לבוש פרובקטיבי והתנהגות מינית משוחררת. את הדתל"ש אפשר לזהות לפי התספורת נעדרת הכיפה ולפי הלבוש שעדיין לא השתחרר לגמרי מכבלי הישיבה (הדבר בולט בעיקר אצל דתל"שים יוצאי ישיבת הסדר. וכאן המקום להעלות תהית משנה: מתי מבין הדתל"ש שסנדלים וגרביים זה היגד אופנתי לגמרי לא מקובל בעולם החילוני?)

מצד שני, לפני כמה זמן ניחשתי שאישה אם ל-4 ילדים קטנים שההפרשים בניהם נעים בין שנתיים ל-3 היא דתל"שית. נעניתי בשלילה, וגם זעמו עלי על כך שאני פועלת לפי סטיגמות.

השאלה היא האם באמת יש סימני זיהוי לדתל"ש המצוי? האם ניתן לזהות דתל"ש גם שנים לאחר שנטש את הדת? האם הדתל"שים הם מגזר או שמא רק שלב בדרך לחילוניות.
שמור   בטל