זהו.
סבתא שלי נפטרה.
במוצ"ש התקשרתי לאמא שלי לשאול איך עברה עלליהם השבת. היא אמרה לי שהם לקחו את סבתא שלי לבי"ח בעקבות קשי נשימה.
קצת אח"כ התקשרה אלי אחותי, ואמרה לי שהיא נוסעת לבקר את סבתא שלי, כי היא הבינה מאבא שלי שזה כבר הסוף.
כשהגעתי היא כבר היתה מתה.
לא רציתי להכנס להפרד ממנה. העדפתי לזכור אותה אחרת.
אין לי הרבה מה לומר. מבחינתי זה היום בו הילדות שלי מתה. מהבית בכפר נפרדנו לאחר שסבא שלי נפטר, אבל את אבן הגולל הסופית על הילדות שלי הניח מותה של סבתי. עכשיו הכל נשאר בזכרון. כבר אין שום דבר ממשי להאחז בו. כל טיולי השבת לפרדס, ריח הפריחה באביב, ריח הפרות (תמיד), ה"קיטנה" שעשינו בקיץ באוהל על הדשא, המשחקים ברפת הנטושה, העוגות של סבתא שלי, המאכלים של סבתא שלי - הכל זכרון.

בבי יקרה ואהובה שלי, נוחי בשלום על משכבך.שמור   בטל