|
9/2003
שיחררתי כפתור נוסף במכנסי ההריון שקניתי ב"רמי-לי" (אגב, ממה הם עושים שם את הבגדים? מזהב? המחירים שם מטורפים). הבטן כבר ממש בחוץ, וכבר די קשה להסתיר את ההריון.
יש משהו מביך בעובדה שההריון מתחיל להחשף לעולם. אני לא יודעת אם זה בגלל שההריון חושף לעיני כל את העובדה שקיימתי (מתישהו) יחסי מין עם הבעל או העובדה שאני שומעת באוזני רוחי את ה"נשמות הטובות" מתחילות לחשב: "רגע... יש לה ילדה בת 4.5 וילד בן 2.5. מה היא מיהרה כ"כ להכנס שוב להריון? ועוד הבת שלה לא לגמרי בסדר".
בכל מקרה אני צריכה לספר מתישהו לבוס. אני מתלבטת האם לחכות עד שהבטן תצא עוד קצת ואז אתייצב אצלו בחדר, אבליט את הפופיק החוצה, ואומר: "נחש מה יקרה בסוף פברואר?", או שאולי פשוט אגש אליו כבר היום ואומר זאת בצורה פשוטה.
המשפחה המורחבת תגלה ככל הנראה הערב שאני בהריון. יש לנו חתונה משפחתית, וכל בגדי הערב שלי נצמדים לתווי הגוף, ולא מותירים שום מקום לספק. אני רק חוששת שאאלץ להדביק את הפופיק שלי עם פלסתר. אני שונאת כשאשה בהריון הולכת עם חולצה צמודה, ובמרכז הבטן רואים גבשושית פופיק. בטן הריונית זה יפה מאוד. פופיק בחוץ זה מכוער!
אגב חתונות משפחתיות: אתם מכירים את הזוגות האלה שכשהם מתחתנים הם מלבישים את כל האג'נדה הפוליטית ערכית שלהם על האורחים?
שמעתי על זוג שההזמנה לחתונה שלהם היתה דף A4 צבעוני פשוט שצולם במצלמת מסמכים רגילה. ההזמנה לא היתה בטקסט הסטנדרטי, אלא הזמינה את האורחים לאיזו מסיבת יער, כאשר כל אורח מוזמן להביא איזה אוכל שהוא רוצה, ו"נא לא להביא מתנות". הרעיון מקסים וחביב, אבל רק בהנחה שהאורחים שלכם הם חברה צעירים בני 18-25 עם לוק כנעני. כל מי שמעבר לגיל או לפאזה הזו, יביט סביבו בתמהון, ויתהה למה לעזאזל הוא טרח ללבוש בגדי חג ולא ג'ינס וחולצת טריקו (או גלאביה) כמו כולם.
בכל מקרה בחיי הקצרים (?) כבר הספקתי לשרת אג'נדה ימנית של לא מעט חברים וחברות שלי ושל הבעל (בתקופה שעוד היו לנו כאלה). הייתי בחתונה בקדומים, באריאל, בירושלים המזרחית ואפילו בבני-ברק. אבל הכל היה לפני האינתיפאדה. החתונה הערב גוררת אותי לקיבוץ רמת רחל. אין לי הרבה מושג איפה זה יושב, אבל אמרו לי שזה בדרך לבית-לחם, ואני נכנסתי לויבראציות (לא חיוביות). ואם לא די בזה, אז את ה"שבת שבע ברכות" הם עושים בבית-אל. דבר אחד הם הרוויחו מהעובדה הזו: כל המשפחה מהצד שלי הודיעה על מחלה. רק סבתא שלי לא מצאה תירוץ טוב, והיא נאלצת לבוא.
לפני כמה ימים היא שאלה אותי אם אני חושבת שמסוכן להגיע לבית-אל (זה היה קצת אחרי שצרחתי לה בטלפון: "בית-אל, מה הם נפלו על השכל? נראה מי יהיה הפראייר שיגיע לשם?"). חשבתי לעצמי: סבתא, עברת את אושוויץ, איבדת כמעט את כל המשפחה שלך בשואה, עברת בתוך מקלט את מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יו"כ - ונסיעה לבית-אל מפחידה אותך? בגיל 80+ עדיף כבר למות בפיגוע מאשר מחובר לצינורות באיזה בי"ח סוג ז', כשאחות אנטיפתית מחליפה לך חיתולים ודוחפת לך דייסה לפה.
יאללה קישקשתי הרבה הבוקר, ויש לי המון עבודה. המשך יום מקסים לכולם.
שמור בטל
נכתב על ידי nina, 3/9/2003 07:21 , בקטגוריות מעדכנת, הריון ולידה, מקטרת, עובדת (?)
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של nina ב-9/9/2003 07:13
52,560
|
