|
9/2003
יחסי חילוניים - דתיים
האם יתכן קשר חברי בין אדם חילוני לאדם דתי? האם שניהם יכולים להסתדר בלי לריב על השאלה מי נראה יותר חתיך אפי איתם או יוסף פריצקי (אגב, אפי איתם מנצח ובגדול)?
אני סבורה שכן, אבל רק בתנאי אחד: שכל אחד מהם כבר השלים עם דרך החיים בה בחר, ואינו חש רגשות נחיתות ו/או ביטול כלפי דרך החיים של האחר. כאשר אף אחד מהם אינו חש צורך להגן או להסתלבט על דרך חייו, הם יכולים לנהל חברות מאוד נעימה, שבמילא מעולם לא תגיע לשאלות תיאולוגיות מהותיות, מכיוון שכל אחד מהם כבר התבחבש בעצמו בשאלות כאלה וקץ בהן.
אתם מכירים את החילונים שמאוד נעלבים כשדתי מפקפק בכשרות האוכל שהכינו? יש כאלה שמבלבלים בין חוקי הכשרות לבין חוקי התברואה של משרד הבריאות. מטבח כשר אינו בהכרח מטבח נקי (ויעיד על כך כאלף עדים המטבח שלי) ולהפך. אם אני מסרבת לאכול אוכל שחילוני בישל זה לא בגלל שאני מפקפקת בנקיון המטבח או בכישורי הטבח, אלא בגלל שאני מפקפקת בקיומן של 2 מערכות כלים נפרדות במטבח ובשמירה על הפרדה זו במהלך הבישול. לא ממש מזיז לי שסבא שלך היה רב ענק בהונגריה או במרוקו. לא ממש מזיז לי שאת מדליקה נרות כל שבת ובעלך עושה קידוש. לא מעניין אותי שביום כיפור האחרון צמת עד הצהרים, ובכית ב"כל נדרי". לא מכירה את המטבח שלך, לא ראיתי 2 מערכות כלים, לא יודעת איפה קנית את הבשר, לא רוצה לאכול.
חילוני שכבר גיבש לעצמו זהות חילונית, אפילו לא יחשוב להציע לי אוכל שבישל בבית. כי הוא יודע ששרימפס זה לא כשר, ושאני לא יכולה לאכול אוכל שבושל במחבת עליה הוא טיגן את השרימפס. אלה שטרם גיבשו את זהותם החילונית סבורים כי העובדה שאינם אוכלים בשר וחלב ממש ביחד, אמורה להספיק לי. הם טורחים להרצות לי כמה זה מטופש לחכות בין בשר לחלב, ולהפריד 2 מערכות כלים. הם מאירים את עיני בפסוקים מהתורה שמוכחים שמבחינת אלוהים די בכך שהם לא אוכלים את הבשר והחלב ביחד.
חילוני בעל זהות חילונית אולי גם לא מבין בדיוק את ההגיון העומד מאחורי חוקי הכשרות ולמה יש כאלה שמרצונם החופשי שומרים עליהם, אבל הוא לפחות מכבד אותם (או אותי), ולא טורח לשתף אותי בהגיגיו בנושא.
יש חילוניים שמרגישים נקיפות מצפון על כך שהם לא מקיימים תרי"ג. מעולם לא ביקשתי ממישהו להסביר לי למה הוא לא מאמין באל או למה הוא מאמין באל ולא מקיים מצוות. בכנות? זה מעניין את התחת שלי. אין לי כח להיות תא הוידויים של כל העולם רק כי בחרתי להיות דתיה. אבל עדיין יש חילוניים שמרגישים כל הזמן צורך להתנצל בפני: "אני מאמין בבורא עולם. אני אדם יותר טוב מהרבה דתיים שמקיימים מצוות. זה שאתה מקיים תרי"ג זה לא אומר שאתה אדם טוב. יש אנשים חילונים שעוזרים לזולת יותר מהרבה דתיים. מה שחשוב זה לא קיום המצוות אלא מעשי החסד שאתה עושה" ובלה בלה בלה.
אלוהים שבשמים, את מי זה מעניין??? אל תשמור מצוות כאוות נפשך, רק תעזוב אותי. למה אני בדיוק חייבת לשמוע על כל מעשי החסד שאתה עושה ועל השכן החרדי הגנב שלך? מה אתה מצפה שאומר? "אתה באמת אדם טוב"? "הלוואי וירבו דתיים כמוך"? "אתה עדיף עלי"? "שיכנעת אותי מעכשיו אהיה חילוני עושה חסד ולא דתי רמאי"?
מעולם לא התיימרתי להיות אדם יותר טוב מחילוני שמתנדב לא יודעת איפה ולא מקיים אפילו מצווה אחת. מצד שני אין לי כח שיטיפו לי שקיום המצוות שלי לא שווה כלום. וגם אין לי כח להצדיק את עצמי ואת דרכי. העובדה שאני דתיה לא אומרת שאני צריכה על כל צעד ושעל להסביר לכם למה לקיים מצוות זה כיף (אגב, לא תמיד), למה הדת נפלאה ולמה אלוהים מאפשר למחבלים מתאבדים להתפוצץ בלב אוטובוס מלא חרדים.
אני דתיה כי ככה אני רוצה. בא לי. לכל אחד יש את השריטה שלו, וזו שלי. אין הסבר. מאיפה יש לי הוכחה שיש אלוהים? אין לי. למה אלוהים עושה כך וכך? לא יודעת. כשאהיה הסגנית שלו אני מבטיחה לשוב ולדווח. עד אז צאו לי מהוריד, ולכו טפלו בבעיות חוסר הבטחון העצמי שלכם.
אגב, הידעתם שההורמונים של ההריון גורמים לאישה להיות עצבנית כמעט כמו בתקופת ה- PMS?
ראיתם אישה הרה? הזהרו בדבריכם. היא נוטה להתפרצויות בכי וזעם נטולות שליטה.
("פמניסטית אה?" נחר האלטר-אגו שלי בזעם ונתן לי נוגרה בראש - אופס, מסתבר שגם האלטר-אגו שלי נמצא בהריון).שמור בטל
נכתב על ידי nina, 8/9/2003 13:46 , בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש, הריון ולידה, מקטרת
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של התרנגולת ב-30/9/2003 00:02
52,560
|
