בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה


פוטנציאל מבוזבז

אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.
7/2005

נתקע לי האוטו

הערה לעצמי:

בפעם הבאה שנדלקת לך מנורה באוטו, צאי מנקודת הנחה שיש לזה סיבה. הנורה לא נדלקה כדי לקשט לך את לוח השעונים. כדאי להגיע למוסך בהקדם האפשרי, ולא לסמוך על זה שהאוטו עדיין נוסע.

 

אם כי:

אם כבר להתקע, אז עדיף שזה יקרה בדיוק מתי ואיפה שזה קרה לי - מרחק של 5 דקות מהבית, בצד הכביש, במקום בו יחסית אני לא מפגע תעבורתי, כאשר רק 2/3 מהילדים באוטו (מס' 3 הבעייתי היה עם הבעל), הילדים אחרי מקלחת וארוחת ערב, מוכנים להכנס למיטה, החום הגדול הוקל במקצת, אני לא ממהרת לשומקום חוץ מלהתקלח, לראות טלויזיה ולישון.

 

פינת הקונספירציה:

אני לא אוהבת להכניס למוסך אוטו עם מיכל דלק מלא. תמיד יש לי הרגשה שהוא חוזר אלי עם הרבה פחות דלק ממה שהיה אמור להיות בו. אני מבינה שהם צריכים לבצע סיבוב נסיון באוטו, כדי לראות אם התיקון עובד, אבל כמה דלק כבר לוקח סיבוב עירוני של 10 דקות? תמיד יש לי הרגשה שאחד מהמוסכניקים השכירים שעובד במוסך  בא לבוס שלו ואומר לו: "בוס, אני צריך להגיע הערב לחתונה ברמת הגולן. איזה אוטו אפשר לקחת?" והבוס עונה לו: "קח את היונדאי לנטרה הלבנה, זאת שהיתה לה בעיה במערכת החשמל, יש לה מיכל דלק מלא. אני אגיד ללקוחה שהתיקון יארך עוד יום. אבל תחזיר אותה מחר על הבוקר".

 

כמה אבחנות:

1. אם מישהו יעצור לעזור לך זה או בגלל שהוא מכיר אותך מאיזשהו מקום או בגלל שהוא דתי צעיר, נחמד וכנראה רווק, שלא שם לב לעובדה שאת עונדת על אצבעך טבעת נישואים.

 2. עדיין יש לי את זה! עדיין מתחילים איתי ברחוב.

 3. כשיום מתחיל כשכל הגב שלך תפוס וכואב, עדיף לא לצאת בכלל מהבית. ימים כאלה כמעט תמיד נוטים להתחרבש לגמרי.

 

פינת הנוסטלגיה:

שנים נסעתי לעבודה באוטובוס. כל בוקר אותו אוטובוס, אותה שעה, אותם אנשים באותן תחנות.

מאז התקדמתי לאוטו. כל בוקר שעה אחרת (לפי השעה בה אני מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה), כל בוקר אידיוטים אחרים על הכביש, כל בוקר פקקים אחרים.

הבוקר חזרתי לאוטובוס. הימם אותי לפגוש מחדש את אותם נוסעים קבועים. זו היתה הרגשה כאילו הם תקועים בזמן עבר, בעוד אני כבר ממזמן נמצאת בזמן עתיד. מצד שני זו היתה תחושה חזקה מאוד של נוסטלגיה. לא נוסטלגיה מתוקה חלילה - אני לא ממש מתגעגעת לימי האוטובוס שלי - אלא יותר נוסטלגיה במובן של לחיות שוב את העבר.

הנסיעה עצמה עבר יחסית בשלום, למרות שחשבתי כמה אירוני יהיה אם דווקא  הבוקר יעלה מחבל מתאבד על האוטובוס בו אני נוסעת.

נכתב על ידי nina, 20/7/2005 08:28, בקטגוריות מעדכנת, מקטרת, שוקעת בנוסטלגיה
26 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של nina ב-28/7/2005 23:36



52,560
כינוי: nina
גיל: 51

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << יולי 2005 >> 
א ב ג ד ה ו ש
          1 2
3 4 5 6 7 8 9
10 11 12 13 14 15 16
17 18 19 20 21 22 23
24 25 26 27 28 29 30
31            

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרים דתיים » ±
« הדוסים של ישרא » ±
« נשים חזקות » ±





מה השעה?



טפיחה על האגו
25 הבלוגים הנבחרים של אפלטון לשנת 2006
בלוגים על הורות - כתבה מ"הלול"


מי אני?
אישה
אמא לארבעה: בת 13 בן 11 בן 8 ובת 3
מחפשת מה לעשות עם עצמי, ובינתיים עובדת כעצמאית
משתייכת לזרם הדתי לאומי, אבל נוטה ל"אורתודוכסיה מודרנית" (שזו דרך יפה לומר שאני דתייה לייט)
שמרנית ומרובעת. אוהבת שיגרה. צורכת תרבות מיינסטרים.


בטלויזיה שלי
C.S.I
The Amazing Race
איך פגשתי את אמא
האישה הטובה
האנטומיה של גריי
המפענחת
מחשבות פליליות
נשות קבע
עקרות בית נואשות
פרשיות סמויות
רצח מן העבר


תגיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnina אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על nina ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן (ע"ר)
עיצוב: איה