|
10/2003
דברים שלא אומרים לאישה בהריון:
שמיינה.
איטית.
עצלנית.
כבדה.
ואוו, גדלת.
אפשר לגעת?
מה את מקטרת?
לא יהיה לך קשה להסתדר עם 3 ילדים קטנים?
מה? את בהריון?
מה זאת הבטן הזו?
יש לכם כבר שם? מה?
אני רואה שהיית עסוקה מאז נפגשנו לאחרונה.
את יכולה לאכול הכל. את אוכלת בשביל שניים.
התנפחת.
את יכולה להתכופף ולהרים את זה?
אולי תזוזי יותר מהר?
הריון זה לא מחלה.
מישהו הזכיר לי שיש לי בלוג, אז שבתי. שבתי בעיקר כדי לקטר:
גברים לא מבינים נשים בהריון. כלומר, הם מבינים שגוף האישה שלהם משתנה, הם מבינים שיש כל מיני תופעות לוואי, אבל הם לא מצליחים לקלוט את גודל השינוי ואת הסבל הנלווה. תרבויות על גבי תרבויות היו עסוקות בלהלל את תקופת ההריון ואת יופיה של אישה הרה, וכך חושבים הגברים שהריון זה לא מחלה, ושהאישה שלהם סתם קוטרית שלא נהנית עד הסוף מהחוויה.
לכו תסבירו לגברים על עוצמת הבחילות שתוקפת בהתחלה. על העייפות הממוטטת. על הקושי של בחורה דקיקה שרגילה להדחף לכל כוך קטן לשאת כרס עגלגלה שמונעת ממנה לעבור ברווח הקטן ממטר וחצי, ומונעת ממנה להתכופף לנעול נעליים (או להוריד שערות מהרגל). על הקושי של אותה בחורה דקיקה להמשיך לתפקד בקלילות ובחן כשהיא נושאת על גופה 3 ק"ג מיותרים. על חוסר יכולת לישון בלילות גם מכיוון שכל סיבוב במיטה דורש אופרציה מיוחדת וגם מכיוון שבכל שעה עגולה הרגל של העובר שמונחת בדיוק על שלפוחית השתן משגרת את אותה אישה אומללה לשירותים. על כאבי הגב המשתקים. על התקפי הרעב הבלתי נסבלים. על שטף הורמונים שגורם מצד אחד לבכי בלתי נשלט ומצד שני להתקפי זעם חיננים.
אולי הריון זה לא מחלה, אבל זו בהחלט לא תקופה רגילה. אי אפשר לצפות מאישה שהגוף שלה עסוק כל הזמן בהזנת ונשיאת עובר לתפקד כרגיל. אי אפשר לצפות מדעבה כמוני לעשות אבק, לשטוף ריצפה, לטפל בילדים, להכין אוכל, להיות חייכנית ונעימה ולעשות סקס כפנתרה. אני שמנה. אני כבדה. אין לי כח לזוז מהספה. ושאף אחד לא יעז להתלונן! העיסקה היתה מאוד ברורה: אתה מזריע. אני נושאת, סובלת, שומרת, יולדת, מטפלת בחודשים הראשונים. אתה שותק. (ואם אפשר תרד רגע לעיר לקנות לי פיתה עם פלאפל. פתאום יש לי חשק. ושניה לפני שאתה יוצא, תן איזה גירוד בגב. אני לא מגיעה לשם. אה, רגע... תביא לי גם מהסופר נקטר תפוזים. אני חייבת לשתות הרבה. ואולי לפני שתצא תעשה אמבטיות לילדים. אני לא מסוגלת להתכופף. ואח"כ תשטוף כלים. הבטן מפריעה לי להגיע לכיור. ועכשיו תזוז. אתה מסתיר לי את הטלויזיה).
חוב מהעבר:
היתה חופשה נפללללללאה.
3 ימים באילת במלון קקי. דווקא היה חביב לאללה. ריף הדולפינים מומלץ בחום.
יום אחד התפדלאות בבית (כ"כ התגעגעתי לשקע שיצרתי בחודשיים האחרונים בספה).
יום אחד בירושלים. כולל פעילות של ספורט אתגרי מסמר שיער: נסיעה באוטובוס בירושלים.
אגב, מי שראה ברחבת הכותל בחוה"מ אישה הרה לבושה כמו ערביה (מכנסיים שחורות, חולצה שחורה, צעיף בורדו מכסה את השיער וחלק נכבד מהפנים) עם משקפי שמש, מצלמת וידאו ושני ילדים בלונדינים נחמדים נשרכים אחריה, שידע שזו היתה אני!
אה, ובשירותים של הכותל קיבלתי מחמאה: תיירת אמרה לי שאני יפה. ישששששששששש. הבעל טוען שלא שמעתי טוב, ושאולי אני בכלל לא מבינה אנגלית.
שמור בטל
נכתב על ידי nina, 30/10/2003 13:43 , בקטגוריות אם השנה, הריון ולידה, מקטרת
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של nina ב-6/11/2003 14:39
52,560
|
