על זכרון ו- PR
אפשר לומר הכל על היהדות, אבל דבר אחד בטוח: היהדות יודעת איך לעשות יחסי ציבור.
קחו את ל"ג בעומר לדוגמא. מרד כושל שבמבט לאחור גרם יותר נזק מתועלת, אבל מאות שנים אח"כ כולם יודעים שבר-כוכבא היה אחלה גבר, ושלפני הטלפונים הסלולרים היו מעבירים הודעות באמצעות מדורות.
וחנוכה? ניצחון קטן שלא מנע את החורבן שהגיע מספר שנים אח"כ, אבל כולם יודעים שיהודה המכבי הוא אחלה גבר ושהיוונים לבשו חצאיות, מטאטא על הראש וסנדלים עם שרוכים ארוכים.
מי היה שומע על גדליה בן אחיקם אילמלא הצום שקראו על שמו?
מי היה זוכר את המצור על ירושלים העתיקה אילמלא שלל הצומות שנקשרו אליו ואילמלא מגילת איכה?

השואה הציבה אתגר ליהדות החדשה: איך לזכור ולא לשכוח? איך לשמר את הזכרון גם לאחר שאחרון ניצולי השואה ילך לעולמו בדרך טבעית? הדתיים הלכו על השיטה הישנה והטובה וחיברו את צום י' בטבת עם זכרון השואה. הציונות החילונית העדיפה להצמד לאתוס הגבורה. הצמידה את יום השואה ליום הזכרון לחללי צה"ל וליום העצמאות וגם שמה איזו צפירה באמצע - כדי שיהיה מרשים.

לאחר רצח רבין עלתה שוב השאלה: איך לזכור ולא לשכוח. הזעזוע ביום הזכרון הראשון היה עמוק. שלל דיונים על מהותו של רצח פוליטי והקרע בעם מילאו את החברה הישראלית ואת התקשורת, אבל ברבות השנים הזכרון מתמסמס. ומה יקרה לאחר שהאחרון שהכיר אישית את רבין ילך לעולמו (בדרך טבעית)? האם ישאר משהו מיום הזכרון הזה?
הדתים אגב הציעו (בלשון רפה) לאחד את יום הזכרון לרצח רבין עם צום גדליה (רצח פוליטי VS. רצח פוליטי), אבל החילונים דחו בזעם כל חיבור של הרצח לדת (למעט הפנית אצבע מאשימה). לדעתי, הם טעו. אבל רק השנים יאמרו את מי זוכרים יותר - את גדליה בן אחיקם או את רבין.

וכדי לחזק את טענתי בראש פורום טלויזיה ומדיה של ווי-נט מופיע הציטוט ההורס הבא:
"כשהיינו משחקים מחבואים הייתי מתחבא מאחורי הפסל שלו. זה היה נותן לי תקווה".
(תלמיד כיתה ג' 2, בי"ס יצחק רבין, שוהם. בכתבה בגל"צ לרגל יום הזיכרון לרבין).

אני בכל מקרה מרכינה ראש לזכרו.שמור   בטל