בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה


פוטנציאל מבוזבז

אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.
12/2003

אני זקנה? אני???
באיזה שלב הפכתי מבחורה סופר גזעית לרכיכה שלא מבינה כלום מהחיים שלה? האם זה פונקציה של גיל או פונקציה של מצב משפחתי?
מבת טיפשעשרה נזעמת מיוחדת ומלאת אידיאלים, הפכתי לבחורה מרתקת חיה-חברתית בעלת קו מחשבה אינדבדואלי, ומשם הדרדרתי ליצור משועמם, משעמם, שיגרתי, אחת מאלף שפָספוּסַה בת 5 זורקת לעברו: "אבל אמא, את לא מבינה שום דבר".
איייי... ילדה שלי. אני מבינה כ"כ הרבה, אבל במשך השנים למדתי שלפעמים עדיף לעשות דברים קצת יותר לאט, ולרוב עדיף לשתוק.
זה מוזר כי עמוק בלב אני עדיין מרגישה צעירה וגזעית, אבל הגוף והחברה משדרים לי אחרת.
הגוף תפס לו פתאום מין כבדות כזו. והקיבה פיתחה חיים משלה. פעם יכולתי לאכול סטייק לארוחת בוקר, ושלל ג'אנק לארוחת ערב. אתמול חטאתי ואכלתי 5 לביבות טריות על קיבה ריקה, ומיד ראיתי את שערי גן-עדן נפתחים לקראתי, ומקהלה של מלאכים שרה: "אסור! אסור! אסור לך מטוגן! ברוכה הבאה לביתנו המעונן".
מבחינה חברתית אני הופכת לנטל - לאותם זקנים שתמיד הייתי עוקפת בהליכה מהירה על המדרכה או במדרגות, לאותם זקנים שתמיד הסתלבטתי עליהם שיושבים שעות בקופ"ח. בחור צעיר עוקף אותי ב-וווווּש במדרגות של קופ"ח, ואני רק רוצה לנופף לכיוונו במקל ההליכה שלי ולצעוק: "בחור צעיר, איפה הכבוד? יום אחד אתה תהיה זקן כמוני".
את רוב הפרסומות אני כבר לא מבינה, וחלקן ממש מגעיל אותי. חברה שלי כתבה תלונה לחברת TNT על האתר המגעיל שלהם ועל הפרסומות העוד יותר דוחות שלהם, ובתגובה היא קיבלה מייל בו שורה אחת: "we love you too". לא יודעת, אולי בגיל 18 זו נחשבת לתגובה שנונה ומשעשעת במיוחד. לי זה נראה חוסר נימוס וחוסר תרבות צרכנית.

יש לאנשים נטיה להדחיק את העובדה שיום אחד הם יהפכו לקשישים. ההורים שלי בני 50+ מדברים על חברים שלהם שחטפו אירועי לב במונחים של: "אבל הוא כ"כ צעיר". אני ובעלי בני 30+ מדברים על החברים שלנו במונחים של "בחור-בחורה", ומתייחסים לחברה בני 20 כאל ילדים. בסופו של דבר כולנו מוצאים את עצמנו שוכבים במחלקה הגריאטרית באיזה בי"ח נידח, מחכים שהבן יבוא לבקר, או שהאחות תחליף לנו חיתול. המעגליות הזו שמתחילה בחוסר העצמאות של תינוק ומסתיימת בחוסר עצמאות של הקשיש הסיעודי, נראית לי בדיחה אכזרית במיוחד של הטבע. באת לעולם הזה נטול שיניים וחסר יכולת לשלוט על הצרכים שלך, וככה תסיים את חייך.

אההההההה, אני כבדה היום. אסור לי לאכול אוכל מטוגן על קיבה ריקה, ובטח שלא לאכול בבוקר למחרת אוכל שעושה צרבת!

נכתב על ידי nina, 10/12/2003 09:02, בקטגוריות מהרהרת
11 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של nina ב-16/12/2003 07:52



52,560
כינוי: nina
גיל: 51

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << דצמבר 2003 >> 
א ב ג ד ה ו ש
  1 2 3 4 5 6
7 8 9 10 11 12 13
14 15 16 17 18 19 20
21 22 23 24 25 26 27
28 29 30 31      

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרים דתיים » ±
« הדוסים של ישרא » ±
« נשים חזקות » ±





מה השעה?



טפיחה על האגו
25 הבלוגים הנבחרים של אפלטון לשנת 2006
בלוגים על הורות - כתבה מ"הלול"


מי אני?
אישה
אמא לארבעה: בת 13 בן 11 בן 8 ובת 3
מחפשת מה לעשות עם עצמי, ובינתיים עובדת כעצמאית
משתייכת לזרם הדתי לאומי, אבל נוטה ל"אורתודוכסיה מודרנית" (שזו דרך יפה לומר שאני דתייה לייט)
שמרנית ומרובעת. אוהבת שיגרה. צורכת תרבות מיינסטרים.


בטלויזיה שלי
C.S.I
The Amazing Race
איך פגשתי את אמא
האישה הטובה
האנטומיה של גריי
המפענחת
מחשבות פליליות
נשות קבע
עקרות בית נואשות
פרשיות סמויות
רצח מן העבר


תגיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnina אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על nina ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן (ע"ר)
עיצוב: איה